מדהים איך האינטואיציות שלי עבדו: לפני ימים אחדים שלפתי את "האוסף האיטלקי" הכפול שערך אילן בן שחר – הלהיטים הגדולים של איטליה ופסטיבלי סאן רמו משנות השישים והשבעים, שיצא בהד-ארצי ב-1999, והנה נוחת אוסף, ששוב מנצל את אהבת הישראלי ללהיטים
אומרים על מוסיקת צ'ילאוט שהיא נועדה להביא רוגע, ויש שמעלים את מניותיה ל"מוסיקה רוחנית". שירי צ'ילאוט רוחניים? יש דבר כזה? האם כל שיר יכול להיות בעל משמעות עמוקה שאורכו בין 3 דקות ל-4 דקות? ויש באלבום הכפול הזה רגעים שממלאים
ליאונרד כהן בחר בעצמו 31 השירים. לא החסיר דבר. תגידו שם של שיר. "סוזן" – בטח. "תחילה ניקח את מנהטן" – בודאי. "דמוקרטיה". "הרקידי אותי". אני לא מאלה שטוען כי כהן 1968-1974 טוב יותר מכהן של 1988 עד 2001. אני
אם חשקה נפשכם במוסיקת Soul באווירת סיקסטיז/ שעשויה להפוך מסיבת ריקודים אולד סקול בחדר השינה שלך, קחו את המבחר המצוין זה של להיטי "מוטאון", חברת התקליטים ממנה יצאו כוכבי הסול הגדולים במוסיקה של המאה הקודמת. יש כאן שירים שהפכו המנונים
הקליפ ללהיט של בון ג'ובי "Always" זכה למיליארד צפיות ביוטיוב, והפך לשיר השלישי של הלהקה שהשיגה את ההישג "It's My Life" ו-"Livin' On A Prayer". השיר שוחרר כסינגל באלבום הלהיטים הגדולים של הלהקה מניו ג'רזי מ-1994 Cross Road. בון ג'ובי
אפריקה מוכרת לנו ממקצביה שמקורם בתופים האפריקאיים. מכאן – גם הריקוד האפריקני הטיפוסי. אפריקה פחות מוכרת משיריה המלודיים המושרים, מההרמוניות והתזמורים של יוצרי המוסיקה שלה. קחו את שירי המחאה של דרום אפריקה. השירים נגועי הבלוז ממאלי . קחו את המורנות
אחרי 19 שירים, אני בבעיה, כזו שאופיינית למבקר מוסיקה שמחפש להכניס יוצרים וזמרים לנישות סגנוניות. מי היא יהודית רביץ? יוצרת וזמרת פופ, רוק, פאנקי, סמבה, או מלחינה לירית ייחודית ובלעדית, כזו שאין צורך לשבור את הראש בניסיון להגדירה. והנה, כבר
אנחנו אוהבים להשתמש בצירוף "פס קול חיינו" – גם בלי שהקולות באמת ליוו את חיינו. כשמדובר בנעימות שפותחות תוכניות יומיומיות/שבועיות ברדיו – הקולות, הצלילים, המנגינות מצטרפים יחד למשהו שאפשר לכנותו – פס קול חיים. אין כמו צלילים לעורר את בלוטות
טפסו לבוידעם. התעלמו מריח העובש. בטח תמצאו משהו מזה. וינילים מתפוררים. אבל הצלילים לא בהכרח תמיד עבשים. "בסמה מוצ'ו" של לוס פאראגוואיוס – עדיין עובד? תלוי את מי שואלים. מה זה? תמהיל לא הכי ברור של להיטים בספרדית (ועוד) שאת
מהו רוק ישראלי? הסקירה ברוב המקרים תתחיל ב– פעם הייתה מוסיקה של אקורדיונים ולהקות צבאיות ומלחינים ממוצא רוסי ונעמי שמר עד ש…קרה מהפך. נצנן רוחות: מעולם לא התפתחה כאן סצנת רוק של ממש. משינה ותיסלם היו השולטות בכיפה משך שנים
כל שיר שני יכול להיכנס תחת "שיר אהבה". מישהו הגדיר פעם שיר אהבה מהו? "מרש הדייגים" ששרים הדודאים הוא שיר אהבה? "בואי נעשה לנו חג" ששר יגאל בשן – שיר אהבה? האם "שיר אהבה" מתחייב להיות שיר המביע אהבה או
שנות ה-60 היו עדים לפרץ מוזיקלי שאין שני לו של יצירתיות מוזיקלית. אוסף השישים השני בסדרה נקרא ע"ש Nights in white satin, הלהיט הגדול של המודי בלוז, אחד הסלואיים הגדולים של כל הזמנים. Nights In White Satin יצא לראשונה בנובמבר
קטעים כֵּלִיִּים קיימים בכל הסגנונות של המוזיקה, אך הם נפוצים בדרך כלל יותר במוזיקה קלאסית, ג'אז, בלוז, ובמוזיקה אלקטרונית. במוזיקת הרוק התפתח ז'אנר נפרד הנקרא רוק אינסטרומנטלי. במוזיקת פופ הקטעים הכליים קצרים, ובדרך כלל לא יותר ארוכים מ-3 דקות. קטעים כליים ארוכים יותר נפוצים בג'אז וברוק מתקדם.
מוסיקת דאנס – מנהרת הזמן. הזמן: עברו 25 שנה מאז החלו להרכיב את סדרת אוספי Hit Man? ערכתי אז את מדורי הפופ במעריב לנוער. חרשתי את ההיטמנים של אותם ימים. ערמת הלהיטים כאן היא סוג משב רוח נוסטלגי, לא געגועים
זמרת לנצח. לנצח – כי לעולם אינך נפרד ממי ששרה כמו שהיא שרה את Ne Me Quitte Pas של ז'אק ברל. זוהי תוגתה נצחית. או כמו שהיא שרה את My Way של פול אנקה. אימצה אותו והפכה אותו לבנה-שלה. ואת
מי שעדיין לא גילה את קסם המוסיקה הקובנית – 2 האלבומים של "קובה מי אמור" בעריכת משה מורד הם מבוא נפלא למוסיקה הזו ששורשיה נעוצים בשילוב של מוסיקה ספרדית ומוסיקה אפריקאית, זו שיובאה על ידי העבדים השחורים שהגיעו לדרום אמריקה.
בוסה נובה עושה לי את זה. קסמה בעיני – אינו ידוע. הסיפור שלה מוליך לסוף שנות החמישים של המאה הקודמת. פתאום הלחנים האלה החדישים של אנתוניו קרלוס ג'ובים, שהפעימו את האמריקנים אשר אימצו אותה בהתלהבות. "בוסה נובה" מתורגם כ"טרנד חדש" או
בעידן הסטרימינג והמוסיקה הדיגיטלית אלבומי – הלהיטים הגדולים ביותר כבר אינם נפוצים כמו פעם. ההגיון אומר: מדוע לקנות אלבום כזה, כאשר אתה יכול להזמין כל שיר בסטרימינג – או אפילו להרכיב פלייליסט של המועדפים האישיים של האמן? התשובה הפשוטה מסבירה
העשור שלא יחזור, אבל יש תיעוד שמחזיר אותו – 2 אלבומים עטופים ברוח שנות השישים והפסיכדליה המנסים לחבר שירים מעשר שנים שהין 1965 וד 1975. מה הקונספט? אין קונספט. עשר שנים בפופ וברוק הם ערב רב של ז'אנרים, אבל לצרכים
מה בטוח? נוסטלגיה היא בדרך כלל מטבע עובר לסוחר. האסופה הזו שודרה ברשת ג' מידי שבת ב-10 בבוקר משנת 1978 ובמשך 15 שנה. ייחודה בתערובת מקרית של שפות, מקצבים, האזנה קלה. עורך התוכנית גלעד בן ש"ך פנה לאוזן ישראלית עצלה
השפן הקטן שכח לסגור הדלת הצטנן המסכן וקיבל נזלת לה לה לה אפצ'י מה דעתכם? זה שיר ילדים איכותי? בואו נודה על האמת: שרבוט כמעט אינפנטילי הפך שיר הילדים הפופולארי בכל הזמנים שממשיך לדלג מדור לדור. חינוכי? הצחקתם. כל בר
אמני קרוסאובר כמו שקירה, מרק אנטוניו וג'ניפר לופז מנצלים את הגל האתני העובר על העולם כדי ליצר מתכוני לטינו פופ, אבל אל אוזנינו לא מגיעים הצלילים האותנטיים הבוקעים מתחנות המוסיקה הלטיניות העכשוויות ממיאמי למונטווידאו, מבוגוטה לברצלונה. חברת "פוטומיו" היא שעוזרת
זו אינה הכותרת הצנועה ביותר עבור אלבום אקלקטי. אבל תביטו ברשימה. מה יש להוסיף. פשוט החנפות בגדול. זו רשימה הכי מיינסטרים ג'אז קלאסית שאפשר להציע. תקליטור כפול של מוסיקת הג'אז המכסה מגוון רחב של זמרים וסגנונות.. מה שבטוח: זה בהחלט
למרבה האירוניה, על האוסף הזה לא חתום דני קרפל ז"ל, עורך "קול הג'אז הזה" בגל"צ מאז שעלתה לאוויר ב-1987. במלאת שנה למותו, המותג מתנוסס על אוסף כפול המכונה "קלאסיקות ג'אז". דיסק ראשון – מיטב קטעי הג'אז הווקאליים הפופולאריים. דיסק שני
"בסט אופ"? כן ולא. המבחר כולל את האהובים ביותר על מייקל סטיפ, פיטר באק ומייק מילס. קשה להתווכח עם הרשימה העדיפה עליהם. איפה "דרייב", "אקח את הגשם", "לוטוס"? מצד שני טוב שלא הכניסו "הפי שייני פיפל" שדי נמאס. לאר.אי.אם יש
יש זמרים שאינם מאשרים להוציא שירים ישנים שלהם מלפני עשרים ושלושים שנה, בגלל פערי איכויות. יש מצבים שהם חוזרים לאולפן ומקליטים גרסאות חדשות. באופן לא מפתיע, במקרה של מתי כספי, רוב השירים לא מצריכים אותו לחזור לאולפן. כספי כבר אז,
שני דברים: א. זה אחד הקאמבקים המרגשים של להקה מהשבעים. ב. האוסף הוא פגז. לא חסר בו כמעט דבר. מי צריך "קופסאות" כשמחברים 17 להיטים כאלה. מ"אחד הלילות האלו" ו"טייק איט איזי", "ניו קיד אין דה טאון", "דספרדו", "הוטל קליפורניה"
אוספים פופוליסטיים בדרך כלל לועסים חומרים מוכרים. רוב השירים מוכרים מאוד. הרדיו טחן אותם עד דוק לא רק בשנים ההן. גם ג'ון לנון נמצא כאן בשיר הרומנטי הכי מושמע שלו – "ברנש קנאי" Jealous Guy. אלטון ג'ון – "נר ברוח",
הבאנליה של הרומנטיקה הנוסטלגית נמצאת בעיקר בשנות השישים. ספינת השלום של אייבי נתן שימשה כמתווכת. לאוספים האלה נכנס רדיו רדיוס אפ.אם 100. הוא כאילו ממשיך את תחנת השלום. כמו כל אחד מהאוספים הקודמים, האוסף הנוכחי מנסה עדיין לתפוס טרמפ על
אוסף להיטי קווין 1981 ממשיך לשבור שיאים. מכירות "הלהיטים הגדולים" של הלהקה 1981 עברו את השבעה מיליון עותקים, ושברו את שיא במצעד המכירות הבריטי. הלהקה הראשונה בבריטניהשהגיעה להישג כזה מאלבום אחד. האלבום הכפול, שכולל סינגלים קלאסיים כמו We Will Rock
