כתמים של תרבות רוק אותנטית. זו התחושה בסיום 8 הדקות של "ליבבתיני" בהדרן. ארז לב ארי והלהקה מותחים את גבולות השיר. התזמור סוחף. פעם, בעבר חשבתי, שמתאים לשיר הזה עיבוד אקוסטי. אחרי הביצוע הזה, אני חוזר בי: כך צריך להישמע
אז מה רוצה יובל דיין להיות כשתהיה גדולה? זמרת רוק, פופ, אוריינטאלית, סינגר סונגרייטר? ואולי זו אינה השאלה היחידה שצריכה להישאל אחרי הערב הזה. עם כל הכישרון, הצבע הקולי המיוחד, הזמרת ברעמת השיער השופעת נשארה מעט מרוחקת. בסופו של הערב התברר
השאו של אליס קופר הסתיים בהתגוששות בין דונלד טרמפ להילרי קלינטון. הילרי ריסקה אותו. השיר נקרא Elected. קופר בחולצה Alice Cooper For President – צדק. אם אחד כמו טרמפ מועמד לנשיאות ארה"ב, אין שום סיבה, שהוא (אליס) לא ירוץ לבחירות. אחרי ההופעה
אין כמו להיטים גדולים של כוכבי פופ לייצר סיפור ומחזמר. קחו את "מאמה מיה" עם להיטי להקת "אבבא", את We Will Rock You המתבסס על להיטי קווין, ואצלנו "מרי לו" עם להיטי צביקה פיק. יוצרי Thriller Live לא המציאו סיפור חדש
ארבעים שנה שדיוק אלינגטון הגדול, מי שכונה "אבי הג'אז", לא איתנו, אבל רוחו ממשיכה להלך על תזמורות המנגנות בהשראת המוסיקה שלו. אחת כזו היא התזמורת הזו בת 15 הנגנים, שממשיכה אותו ברוח התזמורת המקורית שלו. מציבים נבחרת של נגנים בהרכב
סטיבן וילסון התנצל מראש: הוא אוהב לדבר בין השירים, אבל בזאפה אמפי שוני, חייבים לכבות אורות ב-11, (למי המוסיקה מפריעה?) ותוכנית הערב ארוכה מאוד. אז יאללה מתחילים. בסיום הערב, אפשר היה לסכם: טוב שהוא נתן בעיקר למוסיקה לדבר. בגדול: הפרוג-רוק
כמעט כל ביוגרפיה של כריס קורנל מתחילה במילה grunge, מושג המתייחס לסגנון רוק אלטרנטיבי שמקורו בסיאטל. אחרי ההופעה בהיכל, הייתי מוסיף את המינוח soul לסיפור החיים שלו, לאו דווקא במשמעות של ז'אנר, אלא של טון ואווירה. למעשה – Soulful. זו
אחרי "תגידי שטוב", שיר אחרון, הבנתי שקרה משהו יותר מטוב בחיבור בין אהוד בנאי לנסיית השכל. זה התחיל עוד לפני כן: כשאהוד ויורם חזן שרו "אני מאמין". הרגשתי לא רק ראשים מדברים, אלא מפגש נשמות. הטרובדור וזמר הנשמה במפגש עם
לאורך הערב, התחלפו מילות השירים לטובת השרים בציבור. ה – VTR הקרין קליפים, הזמרים עלו בזה אחר זה לשיר, מנחת הערב סיפרה סיפורים וראש העיר ואחיו עלו לתת קולם בשיר. גם הם רצו נתח בערב ההוקרה לזכרה של עפרה חזה.
חיכיתי ל"אבא", אולי השיר החזק ביותר באלבום החדש של שילה פרבר. הוא הגיע לקראת סיום, אבל בביצוע עידן יניב. הרמתי גבה. למה? הרי זהו מכתב אישי, ניסיון מחודש לתקשר עם אבא, לקבל תמיכה מתוך התפקחות. באלבום – תחושה מזוקקת בהבעה השייכת
התחיל אינטימי. שר "רוח" בטון מופנם, מעודן. גיטרה וקול. במה חשוכה. בדידות מזהרת. האם אנחנו במופע אנפלאגד, המשך של איזשהו קונספט של אברהם טל להתכנס לתוך עצמו? שנגלה את הסוף? – השקט שלפני הסערה. אחרי שתי גירסאות שונות של "בוקר
קרייג דיוויד החליף את הדי ג'איים שקדמו לו בהאנגר 11, ותפס את עמדת התקליטן כדי להשמיע את המוסיקה שלו לבדו מול קהל, שכנראה ידע למה הוא בא. אחדים שרו את השירים כאילו זה הלחם המוסיקלי היומיומי שלהם. קרייג, אחד הכישרונות
לקראת סיום הגיעה מחרוזת להיטים עם "רקדי", "אחת ויחידה", גם "רעיה" ו"האחת שלי". שיאי ההופעה? התבוננתי בקהל. הוא נשאר תקוע. מה קורה כאן? מי התעייף, ישי לוי או הקהל? סיבת ההתכנסות: אלבום חדש, "עכשיו הוא חול", מהטובים ביותר שלו, שיצא
סאבלימינאל בחר לסיים את ה"קונצרט" שלו עם "חלום של כל גבר", אחרי שהוא איתר את אשתו בקהל כדי להגיד לה כמה הוא מעריץ-אוהב-סוגד-מאושר מהזוגיות שלהם. עף עליה בגדול, וביצע את השיר בפעם השנייה בערב הזה. אדריכל ההיפ הופ המקומי, העדיף
משהו טוב עבר על סיון טלמור במעבר לאנגלית. הגעתי להופעה אחרי האזנה מענגת לשבעה שירים המציגים אותה באור חדש כסינגר-סונגרייטר מהשורה הראשונה. שלוש שנים אחרי "לונה פארק", אלבום הבכורה שלה בהפקתו של יוני בלוך ואחרי שנתיים במהלכן הופיעה עם יהונתן גפן
שלום חנוך התחיל ב"נגד הרוח". ישוב על כיסא. נגנים מולו בחצי מעגל. יוסי פיין לצידו. במה ממוקמת במרכז הבארבי. הקהל יושב מסביב. בעידן המ.טי.ווי קראו לפורמט "אנפלאגד", כלומר רוק – אבל כמה שיותר אקוסטי. עוד תחנה של שלום בגלגול הזה.
הם פתחו בשיר פרומו לעשן המתוק, באינגליש Legalize, "תעשו את זה חוקי נעשן את זה חופשי". שיר המנון לגראס לבנים ולבנות. לפי החגיגה במועדון, לא חייבים לקחת ללב לריאות. קל קליל, אוויר טוב. תשירו איתם, בנים כבנות. הדג נחש דורשים
לא יודע למה בדיוק ציפו מעריצי Jethro Tull, להקת הפרוג-רוק המיתולוגית. אין לי שום ספק: לרבים זו היתה הפתעה. זמר הבריטון, הגיטריסט והחלילן איאן אנדרסון (68), איחד נגנים לפרויקט חדש, שאפתני הנקרא Jethro Tull: The Rock Opera. מעין חצי אופרת
שבועיים לפני גרוניך את רובס, ראינו את הקהל עף על קלינשטיין את פלס באותו היכל. זה קרה גם הפעם – אמנם ב"חגיגה" יותר מאופקת, ובכל זאת – נרשם חיבוק חם וגדול של הקהל. העיקרון: תביא מצעד להיטים גדולים בצמד, ודאג לחיבורים
מהקומה השנייה של מועדון התיאטרון, קיבלנו על הפתיחה קול חנוק-עמום, שנכנע לסאונד חזק, תאורה מרהיבה (צל"ש גדול לתאורן), שפתחה נפלא את הבמה. היתה התרגשות באוויר: לידי צילמה גברת את המופע באייפד. בן זוגה צילם בנייד. המעריצות לא הפסיקו לצלם ולהצטלם.
מהות הזיווג רמי קלינשטיין וקרן פלס? מה קרה? מישהו מוכן להסביר את פשר הדואט? טובים השניים מן האחד/אחת? טובים השניים לצורך שדרוג הקריירות? קומבינה לעידוד קופות מחייכות? השראה משותפת שהציתה יצירה משותפת (אלבום חדש)? חברות שהולידה דואט נחשק? כל התשובות נכונות? מה משותף לו
מי שהגיע בשביל מיטב הלהיטים של אלפאוויל יצא מההיכל כשלא כל תאוותו בידו. המעריצים המתרפקים של להקת הסינת'פופ הגרמנית, אולי אינם מודעים שהלהקה של מריאן גולד המשיכה להוציא אלבומים אחרי שנות השמונים. גולד תמיד מצא דרך לאסוף נגנים ולהחיות את המותג
היה שמח על הבמה. שולי רנד הצטייד בשירי מאיר אריאל כדי לספר לנו הרבה סיפורים על בואו או-טו-טו של המשיח ועל כל מיני טיפוסים מוזרים מהשכונה שלו, וכדי לרקוד עם התזמורת הצבעונית של אסף תלמודי. רנד סיפר מעשיות לא פחות
שתיים בלילה. שיחות מהבטן, השיגעון שחוזר אליה. חלומות שסוגרים עליה. לפני שהגעתי לרידינג 3, שמעתי את "כמו בהתחלה", השיר שפותח את האלבום החדש, כמו גם את המופע. דנה לפידות תישאר כמעט לאורך כל המופע על תדר תחושתי גבוה. קול טוב,
מישהו בתיאטרון תמונע התאהב במושג Unplugged (*), ויצר סדרה של מופעים תחת הכותרת הזו, אבל לפי ההרכב הראשון בסדרה, נדמה כי מדובר יותר בגימיק שיווקי, מאשר בקונספט מוסיקלי: "הברירה הטבעית" עם שלמה בר אינה צריכה לנתק כלים מהחשמל, כי במהות היא
"באמת שרציתי" מגיע בהדרן. שמוליק נויפלד, שהלחין למילים של טל רביב עלה ללוות. ופתאום קיבלתי זמרת, נקיה ממניירות, מתכנסת לתוך עצמה, שרה את הסיפור בהפנמה נכונה. הייתי זקוק לשיר הזה כדי להבין, שאני כנראה אהנה יותר משי-לי עטרי במופע הבא
חגיגת הקאלט של האחים בלוז נמשכת. את מסיבת הסיקסטיז הזו בהשתתפות ה – Blues Brothers, ראיתי לפני שש שנים. אטרקציית ג'ון בלושי ודן אקרויד מחזיקה מעמד 35 שנה, אחרי שהסרט יצא לבתי הקולנוע, הפעם עם בראד הנשו כג'ייק (ג'ון בלושי
אוכל, שתייה, סלבס, אנשי הז'אנר, צלמי פאפרצי. השקיעו כדי שהופעת ההשקה של עדן בן זקן לתקשורת תהפוך לאירוע חגיגי. לא הייתי צריך תשעה שירים כדי להבין, שכלת השמחה עצמה עדיין אינה מוכנה למעמד המתוקשר ולחגיגה הגדולה. אקס פקטור מאחוריה, לא מעט
הכל נשאר במשפחה. איחוד בין אב לבנו. גיטרה ופסנתר. אקוסטי למהדרין. אינטימי למופת. אלון עדר, התפוח, מנסה להתקרב ליהודה עדר, העץ, אגדת גיטרה בחייו ומפיק על ישוב על כיסא במרכז הבמה מפנה מבטים אל הבן מימינו בפסנתר. בסוף הערב יתברר
שלוש שעות אחרי שהאזנתי לאלבום, הגעתי לזאפה ת"א להשקתו. זה ללא ספק פרק מעניין בקריירה של ירמי קפלן, 54, אחרי למעלה משני עשורים של יצירה עצמאית וחמישה אלבומי סולו. ירמי משלב רוק ומוסיקה אלקטרונית, בטקסטים שעוסקים בחיים על קצה תהום
