שלושים שנה מאז ששלמה ארצי הוציא את השיר (האלבום "לילה לא שקט" – 1986), ושורות הבית האחרון נשמעות כמו נבואה שהגשימה את עצמה: "עכשיו על כביש מהיר, במכונית שאת קנית /אני נוהג זהיר מאנשים /מחלומות, מרוח גזענית/ זו לא אותה המדינה / כבר
מגיע בזמן. ימי הפריחה והלבלוב. "כשעץ בגן מלבלב/ זה לא כואב להתאהב/ לכן עומד ומנגן". אני רגיל לזהות את השיר עם מחברו, יצחק קלפטר, במיוחד כשהוא שר את על שברים ומשבר – "שוברת לבבות קטנה/ אני שבור ללא תקנה". והנה –
הצלילים האלה יחזירו אתכם למנהרת הזמן. ארבעים ומשהו שנה לאחור. נדיר לקבל את הטעם המקורי הישן והטוב מלהקת עבר, אבל קרלוס סנטנה, אגדת הגיטרה, כינס לצורך הקלטת האלבום Santana IV שיצא ב-15 לאפריל את הרכב הנגנים המקורי של להקתו שניגן
הגרסה הזו מגיעה 46 שנה מאז בוצע השיר ע"י רבקה זהר במסגרת "צץ וצצה", מופע מוסיקלי משירי נתן אלתרמן. אלתרמן כתב אותו במיוחד עבור זהר, לאחר שהגיע לאחת החזרות והתרשם ממנה. השיר מציג אישה כנועה המבטלת עצמה בפני בן זוגה בשם האהבה. בכל
סוף סוף סינגל שלא מכוון רק לרחבות. M.I.A, היוצרת-זמרת הבריטית, הולכת על שיר פוליטי, מצטלמת על רקע תפאורה של פליטים שרצים בשורה, מנסים לטפס מעל קירות עם דוקרנים. היא נרגשת לומר את אשר על ליבה בטקסט פסימי: הכתובת אליה מפנה
מה עושה הזמן לשירים? נחדד: מה הופך שירים לאל-זמניים? קחו את "יש זמן" של מיכה שטרית ו"החברים של נטאשה". הזמן לא עולל דבר רע לשיר. החידוש של אלון שר ו – The Choice מוכיח זאת. העניק לשיר ממד חיוני. זה
זעקתו של אמיר דדון טובה לכל עת, ובמיוחד עכשיו, על רקע האירועים בארץ ובעולם. האם היה אי פעם עולם טוב יותר מעולמנו עכשיו? תרשו לי להטיל ספק. אבל "חיזוקים" מגיעים תמיד: אתה הולך לקונצרט רוק ולא חוזר משם. נטבח פשוטו
מה שעשתה גרסת כיסוי לשיר של סטינג. במקור שיר מאלבומו Sacred Love מ-2003. הזמרת יוצרת הצרפתיה מילן פארמר Mylène Farmer הכניסה בית בצרפתית והזמינה את המלחין והזמר הבריטי לדואט. התוצאה הפקה עדכנית רווית אווירה. מיד טמפו לכביש הראשי בשעת לילה מאוחרת
22 שנים המתינה דפנה ארמוני כדי להוציא סינגל מקורי. מה יום מיומיים? סערה כפולה: בים ובשמיים ובתוך הנשמה. צלילי הפסנתר בפתיחה הם השקט שלפני. ארמוני שרה כאב מתגבר. הגיטרה החשמלית מצטרפת לדרמה הפנימית. סיטואציה: היא והוא יושבים בבית קפה מול
אני מחפש בלוז עברי בנרות. כלומר – אשכרה בשפת אמנו. לא פשוט לגלות. כבר השם "אייל בן המוריה" אומר, שלא יכול להיות כאן בלוז בשפה אחרת. נכון שצבע הסתיו הישראלי אינם בדיוק אסוציאציה לקצב טרום חורפי המוכר מארצות החורף, אבל
נמסר כי השיר נכתב על סמ"ר מתן גוטליב שנפל במלחמת "צוק איתן". לא הכרנו אותו. גם אביב גפן, כותב השיר לא היה מכיר אותו אלמלא נפל. אירוניה שכיחה: חיילים שמתים במלחמות נחשפים, הופכים לשירים. אלמלא מותם – היו נשארים באלמוניותם.
את השיר שמעתי ברדיו. לא יחצנים, לא המלצות. במכונית, ככה על הדרך, שלושים וחמש מעלות בחוץ, מזגן. ואז – מי זה חנן בו ארי? אתם מכירים את המומנט הזה: קול שמדבר מהלב, שמביע תחושת הגעגועים במנגינה מסבירת אוזן, שעושה את
אני מוכן להודות באשמה: פספסתי את השיר הזה בזמנו, כשיצא אלבום הבכורה של נסרין קדרי. גיליתי אותו ואותה בהופעה לקראת פסטיבל הפסנתר 2015 באולם "אסיה" במוזיאון ת"א. אם ההופעה הזו הייתה צריכה לפתות אותי להגיע לערב שלה בפסטיבל – אז
גם כשהיא חושבת על ברלין כעיר מפלט ומקלט, אמא נשארת המפלט האולטימטיבי. את האישור לנסוע לשם, מקבלים ממנה. לפני ברלין, היא עדיין יצור שחייב לאכול, ורק אמא מסוגלת להושיע. להציל מרעב. זו מן הסתם הסיבה שהיא אינה מרשה לה לנסוע
אם גבי שושן עדיין מאמין בשינוי, נצטרף אליו. מה יש להפסיד. אשרי המאמין, ואשרי המאמינים לשירתו, כי תמה ואמיתית היא. שושן שר את השיר שכתב לו אוהב חממה, הבן של עובדיה חממה בטון שאומר: למרות הכל, אני מאמין. יש מקום
המסע בחלום יוצא לדרך בצלילים מתקתקים, מקסימים ומכשפים של Dresses, צמד חדש מפורלנד
הזיכרון אמנם חונק בגרון, אבל יש בה כוח להתמודד, כבר חושבת על המאהב הבא. מה חזק יותר? החסר הטראומטי, הדרך החדשה, השלווה שהיא רוצה? לא בטוח שהשאלה טורדת את מאיה בוסקילה. נדמה לי שגם משה פרץ, מי שכתב את הטקסט,
אושר צרוף, אושר נדיר, יום שלא יחזור. העצב התהפך למתוק. רמי קלינשטיין לקח אוסף קלישאות, כדי לחגוג סערת חושים של 24 שעות עד "שתקרע לנו הבטן מצחוק ואמונה". שעון החיים אולי עצר מלכת, אבל לפי המוסיקה – הוא התחלף בקצב
איו מקום לויכוח: נכון לעכשיו: המנון הבנות שבורות הלב בארה"ב. שיר שמציף באור גדול של תקווה. שוטף את תחנות הרדיו שם. טיילור סוויפט אמרה עליו ועל המבצעת שלו, רייצל פלאטן, דברים נפלאים, לפני שהיא הזמינה אותה לבמה מול 55 אלף
קובי לוריא ורעות יהודאי מספרים, שרים ומשתעשעים על הארכיטיפ הישראלית שעברה להתגורר בברלין. לוריא זיהה ישראלית טיפוסית שכזו, שהשתקעה בברלין, והשתעשע בסרקזם על הנושא. מה לה ולברלין? כיוון שלוריא עושה אנלוגיה על שירים שונים (מכוורת ומנגו ועד לאונרד כהן) אעשה גם
איפה אנחנו תופסים את חן אהרוני? הוא כאן? באנגליה? גמר עם האקס פקטורים והניסיונות להיות סטאר בחו"ל? מסתפק בפרובינציה? התחלה חדשה? השיר הזה כנראה מסמן ניסיון לייצב קריירה מאז "כוכב נולד" של 2007. זה בסדר שאמנים מרגישים שהארץ קטנה עליהם,
האם "שתיקתה" של נטלי אימברוליה, הזמרת-שחקנית האוסטרלית בת ה-40 משך 6 שנים עוררה געגועים/ ציפיות? מי שיצפה ללהיט בדרגה של Torn האולטימטיבי שלה עלול להתאכזב, אבל נדמה לי שאימבורליה אינה מחפשת בכוח "להיט". היא רוצה לספר סיפור. השיר נכלל באלבומה החדש Male,
"הו הא מה קרה – צסק"א אכלה אותה". זוכרים? נינט עולה ליציע לזעוק בתקווה שמי שמגיע לו – יאכל אותה בגדול. היא יורדת על לובשי המדים הצבועים (צבאיים – צבועים), היא מדברת על הצמרת. היא מוציאה אדום לשופט. הנושא: קרבנות אונס
מעניין מדוע החליט גלעד שגב לעטר את השיר הזה בקורטוב היפ הופ? כי זה באופנה? כי זה נשמע לו חלק אינטגרלי מהשיר? הרי סגנון המוסיקה שלו רחוק מלהיות "שחור". שגב שר רצף מחשבות על גבר תועה ומיואש בעיר ניו-יורק' שעסוק
סלע דנא מעלה קווים לדמותה של צעירה מבולבלת, שנכנעת למצבי רוח, בורחת מעצמה, זקוקה לתמיכה ומשענת, נאחזת בשתייה ובעישון. מה שטורד את המתבונן הוא שהיא אינה מבינה "כמה היא יפה". מהזווית שלו – היופי הכמו-נסתר מעיניה עומד כמשקל חזק מול
סיטואציית הפרידה ביניהם מושרת משתי זוויות: הגברית והנשית. כפיר אפשטיין החליט ללכת על שני התפקידים, גם הנשי. הוא: "משפט שנאמר הופך אותך לזר". היא (הוא): "אני נזכרת שטוב לי באמת". והמסקנה הנדושה בסיום – "כל געגוע סופו להיגמר, נגמר סיפור
דנה לפידות הולכת על סערת רגשות מול מושא האהבה, עושה איתו חשבון, מצב שמחזיר לה את "השיגעון". יש כאן כתב אשמה נוקב נגדו (הקנאה, המילים המצופות) וגם ניסיון להסביר לו בהיגיון ("אתה מפסיד על מה המהומה") על רקע מהומה בבית
פעם, בשיעורי לשון, למדנו ש"שוב פעם" הוא כפילות מיותרת ומוטב לומר "עוד פעם". ברבות השנים התברר שאי אפשר לעקור נטוע. הצירוף הפך לגיטימי. לא זו הבעיה שלי עם הטקסט של השיר, אלא צורת ההתנסחות הצורמת, הלא מלוטשת – "שוב פעם
שירי השירים אשר ליוני יעיש. מפליג למרחקים בפואטיקה, שאינה שגורה בפי כותבים עכשוויים. "פתחי מרכולתך לממכר דמעתי/ רככי סלעי בזלת נחצבים מהר בוכה", הוא מבקש מיצירתו. יעיש משתף את איתני הטבע בסחף רצונותיו – הרים, שדות, פלגי מים. שפתו מגיעה
מסע לתוך נבכי נשמתו של עומר ליכטנשטיין, טקסט שככתב במקור לפני 10 שנים, שעל שמו נקרא ההרכב שלו – פלידיי טריק (Felidae Trick). השיר עשוי להבהיר את מניעי העזיבה של ליכטנשטיין לברלין, עיר מקלט לישראלים צעירים נואשים. ליכטנשטיין מתנהל על
