טדי נגוסה עם איתמר ציגלר עם הרוח
היחיד המבואס. מקטר על ש"העולם אכזר", קלישאה סתמית מאוד, שמעלה שאלה – לאן פניו של המתלונן? "לחיות את השאלות", להגיע לתובנה, ש"בסוף אתה הדרך / לא צריך ת׳כתר, אתה מלך". וגם – כל מצב הוא מצב שניתן לשנות וכל יום
היחיד המבואס. מקטר על ש"העולם אכזר", קלישאה סתמית מאוד, שמעלה שאלה – לאן פניו של המתלונן? "לחיות את השאלות", להגיע לתובנה, ש"בסוף אתה הדרך / לא צריך ת׳כתר, אתה מלך". וגם – כל מצב הוא מצב שניתן לשנות וכל יום
הקול והמנגינה – מוסיקה של אהבה כנה. לגלות שוב את אריאל סגל אחרי כמה שירים נפלאים. השיר נכתב מנקדת מבטו הכואבת של אוהב/ת על הבלתי מושגת, זו שכולם מסתנוורים מיופייה. היא נמצאת בתודעתו/ה – אבל ללא יכולת לקבל אפילו קצת
המציאות הופכת לפופ אמצע דרך. "התקווה 6" שרה אותה בהקדשה לחיילי המילואים. למעשה – שיר הלל לערב רב הזה שנקרא "עם ישראל" שעזב הכל – קריירות, לימודים ועסקים כדי להילחם. הכותבים ערכו רשימה אקראית של בעלי תפקידים ומקצועות שכולם מהווים
"איפה הילד" שולפת שיר ישן שהוקלט לפני כ-23 שנה ומשדרגת אותו בביצוע חדש, גם מעצימה אותו על רקע אירוע ה-7.10, שמעניקים למשפט כמו "בחדשות קוראים שמות/ אנחנו כמו פיונים עלובים שנופלים/ וקולנו לא נשמע" משמעות רלוונטית לנתיני המלחמה – כולל
שיר קצר יכול להכיל משהו מסיפור חיים. לאה שבת מנסה לגעת בתמצית. הילדה שעוד חיה בה, המודעות לזמן ולגיל. התקווה (למה?) שלא אבדה. שבת מהרהרת, נמצאת ליד, הקשיים, החומות, השדים, הלב שדופק. מול הניסיון המרופרף לגלות את עצמה, היא עדין
שתבכה, שתיתן לעצמה להתפרק, שתבכה כל היום והלילה, כשזה רק הוא והיא בחדר, מחר יום חדש ואפשר להפוך דף. מרגי זועק נפשו בשיר הכי מלודרמטי שהוציא עד כה. הלך עד הסוף. הקול מסתנכרן עם תחושת הזדהות ועצב עמוקים. זוהי חשיפת
התגעגעתם לירח של ארצי. הוא שָמַן. בשורה טובה, לא? "מתאמן מול ירח שמן ושורק לך בחוץ"… על מה הוא מתרפק? על הדברים הפשוטים, היפים. עדיין מאמין שאפשר ללמוד להבחין בין הרע והטוב. היה קונה את מה שהיה ביניהם פעם. גם
עננת עצבות יגון וכאב שירדה אחרי אסון ה-7 באוקטובר ממשיכה לרחף מעל עולם המוסיקה. יוצרים מוסיקה לא רק לאירוע טראומטי מסוים אלא למען תחושת החיבור לאחרים. השיר של גיא ויהל הוא כזה. מייצג אנשים רבים שחווים לילות ללא שינה, חוסר
בתוך מבול השירים שהציף אחרי אסון השבת השחורה, אני מאתר לעיתים שירים מקוריים שראויים לשידור והאזנה. נאור דנין חיבר את הזוועה עם הטראומה ועם התקווה. השיר כתוב באינטליגנציה פואטית גבוהה, דנין מצליח למקד את רגשותיו, מחשבותיו ומאווייו תוך שימוש באמצעים
המילים, הלחן והעיבוד נכתבו ברוח העצבות, לזכרו (*), לזכרם. כמה אירוני שהטקסט בסופו של דבר נטען בעוצמות שהם חלק מההיבט הרטרוספקטיבי שבעטיו הולחן השיר: "שלחי אותו, תני לו ללכת לַחופשי, אף כי יודעת את שלא יַחֲזור אליך". הטון של רוני
תמר גלעדי נאחזת במסתורי היבשת האבודה כדי למצוא את עצמה. דרכה עוברת דרך בית קפה קטן ועצוב, שבו מישהו מצייר לה "מולדת על מפית". מעטים עד מאוד המעזים להתמודד עם אתגרים כמו מסתורי החיים. "מאין באנו ומי השיט אותי בערפל
דן תורן חיבר משפטים קצרים לפואטיקה מהורהרת על דייטים, זוגיות ואהבה. איך מלחינים את המינימליזם הזה? דווקא ה"קצרים" האלה הפכו במוסיקה של תמר אייזנמן לשיר של צלילים ארוכים, שמכילים את מצב השקיעה במחשבות על הזמניות והנצחיות שקיימת בתיאור הפרספקטיבי הזה
תנו לשלומי שבת ללחוץ על דוושת הרגש, והוא יהפוך טקסט געגועים נדוש לשיר חייו. ריח בושם מוכר מעורר את אהבתו הישנה. ממרחק הזמן ריחו של האושר חזק מאי פעם. כותבי הטקסט יצרו מניפולציית חריזה שנשמעת תחבולה מילולית עבשה על אושר
קודם כל הפתעה: קובי אשרת הלחין לשימי תבורי. על זיווג כזה לא חשבתי. לשניהם זה אה איזשהו קאמבק. חיפשתי את הסיפור שמאחורי החיבור. מה שבטוח: השיר אינו נשמע מהפך מוסיקלי בקריירה של שניהם. מצד שני: זה הם ולא אחרים. לא
מה שנשאר לו בעולמו הכאוטי מלא הפחדים, ההתמכרויות, המסכים, איבוד דרך וזהות, עולם טכנולוגי נטול חלומות. מה עובר עליו בחולשותיו הגדולות? את הדבר הגדול שמאפשר לו להיאחז בחיים הוא שוכח. איך? כמאמינים אנו נקראים לבטוח באלוהים בכל היבטי חיינו. מההחלטות הגדולות
לפי הקליפ אביו מתעלם ממנו, לא מרגיש אותו. לפי השיר הפערים הם למראית עין. הלב חושב אחרת. הוא והוא עדיין צריכים זה את זה. יש כאן אהבה הדדית למרות משקעי העבר. לפעמים, כשהרגשות קשים ובלתי נסבלים, אנו נוטים להיסגר מבחינה
לא שיא הפואטיקה, לא תמיד עברית תקנית ("לחוות אחד את השני") אבל כשאברהם טל שר "הכל נראה כמו חלום", מאמינים לו. אחרי הכל, לא פשוט להפוך לקונצנזוס מקומי. המעמד שמור למתי מעט. המנגינה, הטון, המילים מושכים לשם, ללב המיינסטרים, בלי
האהבה מתה? המבטים שלה מראים שמשהו לא טוב קרה. הוא מרגיש שהיא כבר לא איתו. השקט שהיא מקרינה מחולל אצלו סערה פנימית. נזכר בלילות שהוא היה בתוך הגוף שלה. לא מבין איך הפכה כל כך זרה. שנשתתף בצערו? ליאור נרקיס
כששמעתי בפעם הראשונה את שרית חדד שרה את השיר הזה, הופתעתי. לראשונה אולי היא ניסתה סיפור מתוחכם יותר מאשר הקונפקציות הים-תיכוניות הקונבנציונליות. עברי לידר מציג את הפנים האמיתיות של בחורה עממית פשוטה בסביבה הלא טבעית שלה שמגיעה למסיבה, שבה "גם
אם רק אפשר היה לעצור את הזמן, והיא היתה יכולה לומר בגאווה "אתה שלי". ה"אם" הזה הוא מוטו בשיר. מה עובר להראל עבודי בראש/ בלב? היא קראה לשיר "סוג של אהבה חשמלית". מהי אהבה חשמלית? זה ידרוש מהמאזין (כמוני) להבין
אני נתקל בשירים רבים שבהם יוצרים צעירים פונים לאלוהים בבקשת עזרה. החיים האישיים אינם קו ישר וחלק, משברים מתרחשים לרוב כשרמת הציפיות של האדם מעצמו מתנגשת עם הישגיו ויכולותיו האמיתיים או בין מה שהוא רוצה להשיג לבין מה שהושג בפועל.
אז מה עבר עליו במשך שנתיים שלא דיבר עם מישהו, שהוא מגיע למסקנה, שאחרי כל מה שעבר – "אדם רוצה להיות מה שהוא רוצה להיות". מודעות עצמית היא דרך שבה אנחנו לומדים להכיר את עצמנו, את התחושות, המחשבות, התפיסות, הרגשות,
מה גרם לרועי פרייליך, היוצר והסולן של ה"נערות" לגייס את "רק על עצמי", שירה של המשוררת רחל, זו שהשוותה עצמה לנמלה על המשא הכבד שגופה ונפשה לא עמדו בו? הציטוט נשמע לא יותר מהבלחה מקרית בהחלט. פרייליך שרבט הבזק הזייתי
סערת בואו הנושבת בצליל סול-דיסקו מהשבעים. תישאר בד' אמותיה, בינה, בינו ובין הקיר. איש לא ראה, לא שמע. המוסיקה בעיני רוחה דווקא מאירה אותה (את הסערה) בחשיפת יתר מסעירה. הקונטרסט יפה. כל מה שמפעים בבואו מגיע לשיר. ריקי גל מצליחה
חייאתי? מה פתאום? נסרין קדרי התחילה עם זה, עכשיו' נדמה' זה שטפון. גם בעברית שומעים הרבה "חיים שלי". בהודעה לעיתונות מסבירה שי המבר (כוכבת ילדים לשעבר, מנסה לפרוץ דרך אחרי הכוכב הבא) , כי "חייאתי" הזכירה לה את סבתה שעלתה
בחירות בשער. מה ישתנה? וולטר, הפילוסוף והסופר הצרפתי אמר שפוליטיקה היא האמצעי של אנשים חסרי עקרונות לשלוט באנשים שהם חסרי זיכרון. וגם: קיימים 2 סוגי גנבים: הגנב הפשוט – זה שגונב לך את הטלפון, את הארנק, והגנב הפוליטי – זה
החיים איתה זה הכל. איתה הוא רוצה הכל. המחר אף יותר חשוב מאתמול. זה השיר. תתחברו לקליפ. ראש קטן ומאושר בחופשה. לי בירן לא התיימר יותר מאשר לרקוד את אהבתו. תפזזו יחד איתו ובת זוגתו. בתעשיית המוזיקה שירים המשווקים כלהיטי
מוקי תועה ותוהה בדרכי החיים. החיים מורכבים "מהפסדים גדולים וניצחונות קטנים", החיים הם גם סימני שאלה מי אני, מה הייתי ולאן אני הולך. יש תשובת ברורות? לא, אבל סה לה ווי. ממשיכים ככה. ככה זה החיים, זה המצב, אין מה
נפזז את השיר האוטוביוגרפי של יובל דיין. רביד פלוטניק וישי סוויסה סייעו לה לקחת את השיר למסלול הקליל, כולל קישוטים ברוח המזרח. למעשה – למה לא. בסיפור שלה לא היו שום דרמות. נערה מבית טוב, מסלול נעורים מרובע, נקי ממרד
גאיידה משחקת אותה פרחה שמחשיבה את עצמה גברת, בוחרת את הבחור הבא שלה לפי דרישות מחמירות. הוא לא ימצא כמוה עוד מליון שנה, אחת כמוה לא מחפשת בקטנה. איך בכל זאת ישבה את ליבה? כותבי השיר לגאיידה, הסתפקו ב –