עם קול הנשמה העצוב שלו, הפך בליק באסי Blick Bassy לאחד ממהזמרים-יוצרים המצליחים ביותר באפריקה. הוא נולד בקמרון, מערב אפריקה, עבד בברזיל, וכיום הוא מתגורר בכפר בצפון צרפת. כאן הוא פיתח סגנון חוצה תרבויות של השפעות מוסיקליות אפריקניות, לטיניות ואמריקניות. מילות
הנה באה הנסיכה החדשה של המוסיקה האתנית, בתמהיל שלא יאפשר למבקר להכניסה אפילו למגירת מוסיקת עולם, אלא להשאירה בצומת קרוס-קלטשר מפתיע. הינדי זארה, זמרת-יוצרת ממוצא מרוקאי, מיוחדת בעירובים מוסיקאליים. 11 שירים שקצת מבלבלים. מה היא רוצה להיות – נורה ג'ונס
הכי פשוט ללכת על עיבודי דאנס אפביט אלקטרונים גרוביים למוסיקה ערבית – כדי לנסות למכור. ב"פוטמאיו" לא נוהים אחרי טרנדים. "ערב האקוסטית" הוא אוסף שלוקח את הסגנונות המסורתיים אל העיבוד המודרני, זה שמכניס אותם בדלת הראשית אל ז'אנר מוסיקת העולם.
את המושג "ניחוח ספרדי" אפשר לתרגם איך שרוצים. התמהיל ללא קו. כול מה שגם בקונוטציה זה ספרדי. מצד שני יש כאן המון להיטי עבר, ריח ורוח הנוסטלגיה חודרים לכול פינה בחדר. 21 שירים, נוסחת אוסף שתחניף לאוזן הישראלית: שירים שזכו לורסיות מקומיות,
אני מקשיב לדיסק הכפול נונסטופ. גל קוסטה שרה את שירי ז'ובים, בוסה הכי מחניפה שאפשר לקבל מהשירים האלה, עיבודים מאוד מדודים, אך גם עשירים. הקול – כל כך מיוחד. ומה שבולט בביצועי 23 השירים זו האהבה של קוסטה לשירים של ז'ובים. היא
יוסי פיין מוסיקאי, בסיסט, מפיק ומעבד עמוס סופרלטיבים – מגיח עם אלבום משותף לו ולמתופף ואיש ההקשה בן אילון. המגמה ב – Blue Desert – להעביר את המוסיקה האינסטרומנטאלית לקדמת הבמה. פיין הוא מוסיקאי קוסמופוליטי. מחבר בין תל אביב, ג'מאייקה, ניו-יורק ואפריקה. נע בין
הגרובים הנהדרים האלה מגיעים מגריפונה, מושבה שבמרכז דרום אמריקה, ליד ניקרגואה, תערובת של מסורת אפריקאית ומוסיקת עם קאריבית. שירים על גלות, געגועים ותקווה, סולו ושירה מקהלתית. מוסיקת עולם – כי הצליל מגיע מהאולפנים של ימינו, מחובר לאלמנטים שמשדרגים את המוסיקה
זה הולך ככה: "יש אמת/בדברים שאת אומרת/ אמת פשוטה/ אל מול היד המכוונת/ רק לנשום מול הים שיישאר אחרינו/ יום נגמר/ לילה שמביא לו התחלה חדשה". ובפורטוגזית: Sabe Deus/ Tudo o que me vai na alma/ Sabe Deus/ Onde encontro a
Secret Garden נשמעת כנוסחה משולבת של פולק, קלאסי, ניו אייג'. מזהים תזמורים בנוסח יאני, שירה רבת שכבות של Clannad ואניה, מי שראה את המופע, זיהה את הנוסחים הקלטיים של ריוורדאנס. המוזיקה היא של הכנרית האירית פיונואלה שרי Fionuala Sherry ושל איש
החיים בתנועה סביב העולם יפים. איסטנבול, אמסטרדם, רומא. ניו יורק. ירושלים. נוסעים לכל מקום, לא שוכחים את הבית. יש גם געגועים. אנא עארף לוקחים אותנו בקלות מאירת דרך. עזוב את העבר. חייה עכשיו. רייט נאו. האורינטציה – רב תרבותית, תרצו – מוסיקת עולם,
השבוע נזכרתי בשיר המקפיץ, אחרי ששמעתי קאבר מוצלח בשוק היווני בשוק הפשפשים. הצלילים עברו 200 מטר עד שהגיעו לחלוני. ירדתי ביררתי זהות: רועי דרור (הזמר) ולידן סוזי (הגיטריסט). ביקשתי ביצוע חוזר וקיבלתי. אל תנסו לעשות גוגל. הם לא שם. עד שיגיעו, נבלה עם
זה קורה לי לעיתים נדירות: אני נהנה משירים בלי להבין מילה. כשאנה מורה הפורטוגזית שרה, מתרחש הפלא הזה. מקשיבים לטון, לצליל, למנגינה, להבעה. הם הם המילים. אני מוצא עצמו נפעם, ממש כמו שהתרגשתי לשמוע זמרות כמו מרסדס סוסה, חאריס אלקסיו. תשאלו אותי על
הצהרת הייעוד של בלה לקאטוס ופרויקט הנוער הצועני (Bela Lakatos & the Gypsy Youth Project) קיימת בשמם. חמישיית מוסיקאים צעירים מהונגריה יוצאים בסוף שנות ה -80 כדי להבטיח את הישרדותם של שירי העם הצוענים המסורתיים המושרים בשפה הרומנית (צוענית). בהונגריה הם
הטנגו לבש ופשט צורות, ולואיס באקאלוב (פסנתר) הוא אחד מחייטי הצמרת של הסגנון. הרביעיה עם הבנדיאוניסט יוליסס פסרלה, דניאל באקאלוב בהקשה, ג’ובאני טומאשו בבס כפול כמו-מלחינה מחדש את הטנגו, גם ברוחו של המאסטרו של הטנגו אסטרו פיאצולה, אבל יש פה
גוסטו במערב וליבו במזרח, במרוקו. המפגש מוביל אל אחד מאלבומי ה – cross-cultural היפים ששמעתי מעודי. הוא שר בערבית מרוקאית (ערבית-מוגרבית), שירים מקוריים, והתוצאה מלודית להפליא, יש שיגידו "מערבית" מדי. מבחינתי – עונג אמיתי. גוסטו נוגע בשורשים שלו, אבל נמצא לחלוטין כאן, במערב,
Gumbo, גמבו, הוא נזיד עשיר תבלינים שמקורו במטבח הקריאולי. אמיר גבירצמן משתמש בו כטאפורה לעולם המוסיקלי הגלובלי שלו שמייצג כור היתוך קוסמופוליטי של צלילים ותרבויות. האלבום ההמשך ל – Inhale-Exhale, ("שאיפות ונשיפות") שיצא ב-2010. אמיר גבריצמן, רב-נשפן, ממשיך לסובב גלובוס
מי שלא היה בשמחה ישראלית, צריך להתחיל עם קפה ג'לאל. אל תפתחו טלוויזיה. אל תקראו עיתונים, לא אינטנרט. תתנתקו. אופוריה? אם תשאלו אותי איזו אופוריה אני מעדיף, זו של עומר אדם שעושה סולד אאוט של 30 אלף כרטיס לאיצטדיון בחיפה תוך חצי
Laya היא מילה ב – סנסקריט (הלשון ההודית העתיקה) שמרמזת על קשר או היתוך (פיוז'ן) – מושגים העומדים ביסוד העשייה של Laya Project – להקליט מוסיקה ושירה אתניים אותנטיים ולהפיקם למוסיקה עכשווית – מוסיקת עולם אלקטרונית. A New Day הוא פרויקט הקושר מראות מהאזורים
כאשר דן סוונסון ופר מוברג הקימו את הפרויקט הזה, הם לא התלבטו על שם הלהקה. למרבה המזל, Nordic Raga ביטא בדיוק את מהות הפרויקט: תערובת של סולמות ומקצבים של מוסיקת עם נורדית עם המסורת האימפרוביזטורת של המוסיקה הקלאסית של דרום
חמש שנים אחרי Everyday חוזרת TCO בדיסק שהוא מעין סאונדטרייק לסרט דימיוני. כל שיר מחולק לקטעים קצרים. יש כאן 11 טרייקים ו-99 קטעים (לא הכי הבנתי את הגחמה הזו) המוסיקה עוסקת בנושאי אהבה ואובדנה. המוסיקה של ג'ייסון סווינסקו היא אמוציונאלית,
לא אגדיר את דורון רפאלי. הוא מחבר הרבה תחנות בדרכו למוסיקה של מיזוג תרבויות, במסלול שנע בין מסורתי למודרני, בין אוריינטאלי למערבי, עממי וג'אזי. מבחינתו האלבום הזה הוא "מסע אחורה בזמן", אבל על כל צעד אחורה, קיים גם צעד קדימה.
כוכבת הכינור הבינלאומית קתרין לארה מנגנת ברחבי העולם במשך כמעט למעלה מארבעה עשורים. את הניסיון ואת האוריינטציה למוסיקת עולם היא הביאה לאלבום הזה. זהו אלבום מסע הממזג טקסטורות מוסיקליות מרחבי העולם, מהמזרח הקרוב ועד המזרח הרחוק, אפריקה והמדינות הקלטיות. מה
מתאהב בה בכל פעם מחדש. מתמסר לשירתה בקלות, גם בלי להבין מילים. עושה לי את זה, יסמין לוי. שבעה נגנים מאחוריה צבעו את השירים בצבעים מרהיבים. יסמין לוי היא מוסיקת העולם, חוצה גבולות. נוגעת, מגעת, מחלחלת. אחרי האלבום בעברית, אני אומר
סטינג מצטרף לנ'דור הסנגלי בקטע השישי "אל תלכי", קטע איטי יחסי לקטעי האחרים, שמאפיין את ההתקרבות הכי מחניפה של הזמר האפריקאי לפופ המערבי. נ'דור אוהב דואטים – הלהיט SEVEN SECONDS עם ננה שרי, הוא מוסיקאי פתוח, לוקח מהפופ ומהטריפ הופ וגם מקשט
אלבום חדש לבסיסט, הזמר והמלחין אבישי כהן, לשון המודעה. אפשר להפוך סדר המילים בלי שום בעיה: הזמר, המלחין, הבסיסט. האלבום הזה מאשר: השירה (vocal) אינה אפיזודה משנית אצל נגן הבס המהולל. ממש כמו האקלקטיות שלו במוסיקה – כך גם כמבצע:
זה הקול האפריקאי על הדיאלקטים והעידכונים השונים שלו. בפתיחה אקפלה מרגשת של ליידיסמית’ בלאק ממבוזה ששר "אופאנה מיי". החיים השבטיים במאלי מקבלים ביטוי אותנטי אצל OUMOU SANGARE. פאפה וומבה, יוסו נ’דור, סאליף קיטה מייצגים את תרבות אפריקה המתעדכנת, שהקימה גשר למערב. מאהלטיני
בסיום, כשניגנו את "מרוקו", יכולנו להבין, שבנוסף למוסיקה עוד משהו מחבר ביניהם. אבי אביטל ועומר אביטל אינם קרובי משפחה, שניהם צאצאים למשפחה שעלתה ממרוקו ושינתה את שמה מאבוטבול לאביטל כדי להתערות בחברה הישראלית. למרות השורשים המזרחיים, בחרו השניים להקדיש את
המוסיקה של הצרפתי תיירי טיטי רובין היא תערובת של הסגנון השבטי-צועני מראג'אסטאן וצלילים קלאסיים מאירופה. גילו אותו בפסטיבל מוסיקת העולם Womad של 2006. מאז הוא אינו יורד מרשימות השידור המועדפות בז'אנר מוסיקת העולם. רובין גיטריסט, נגן כלי מיתר אתניים, משלב
מה זה ניו גרוב? היום קוראים לזה "מולטי קולטי" גרוב של המיינסטרים, לפי ההסברים של חברת "פוטומיו" שמסובבת גלובוס כדי לאתר לא רק מוסיקה אתנית מארצות שונות – מדובר בטכנולגיית הסאונד הדיגיטאלית שמאחדת מוסיקאים, מפיקים ודי'גאים בכפר הקטן העולמי בגל
כמה להקות קראו לעצמן "לוס פרגוואיוס" אחרי הלהקה המקורית? קהלים גדולים נפלו קורבן לחיקויים של המותג האלמותי. אבל כאן – הדבר האמיתי. גלעד בן ש"ך ערך בזמנו (1995)את האוסף המלהיב הזה שמאחוריו לוס פרגוואיוס המקורית עם המנהיג המיתולוגי לואיס אלברטו
