האנק מרווין גיטרה מובילה, ברוס וולש – גיטרת קצב, ג'ט האריס – בס , טוני מיאהן – תופים. מקום ראשון במצעד הבריטי. הצלליות שמעו את "אפאש" בפעם הראשונה בעת סיבוב הופעות בבריטניה, כאשר כותב המנגינה, הזמר ג'רי לורדן, ניגן אותה
דיסק 1: איך הייתה מוסיקת הפופ נשמעת ללא שירי אהבה? היא לא הייתה. אהבה מהי? התשובה במהות חסרונה. ז'אק ברל כתב "אם תלכי ביום קיץ/ אז את עלולה לקחת איתך את השמש". בצרפתית זה נשמע אחרת. באנגלית – של טרי
הנעימה שימשה סרט גרמני באותו שם, והייתה ללהיט בגרמניה וביפן עוד בטרם כבשה את ראש המצעד האמריקני ב-1961. ברט קמפרט נולד בהמבורג ב-1923 ונפטר ב-1980, כשהוא בן 56. הוא ייזכר בתולדות המוסיקה כמי ששכר את שרותיהם של הביטלס ללוות את הזמר
"ג'ונון" – "מאניה" או "טרוף של אהבה", הוא רוח פרצים מדברית שמחברת בין קולות שרים, כלים הודיים עממיים מסורתיים, צליל נשיפה מערבי. השירים מושרים באורדו, אחת מן הלשונות הפקיסטניות המשמשת את המוסלמים, עברית ובהינדית, הלשון העיקרית בצפון הודו. התמהיל כולל
מספרים שבשוך תרועת הקרנבלים, ברזיל עוברת להילוך מוסיקלי נמוך יותר. יותר סמבה פיוטית, סמבה שקטה, סמבה מעודנת. לא שאין קצב בתריסר השירים, אבל העיבודים והביצועים הם יותר על אש קטנה. על העטיפה מכנים את התמהיל – "הצלילים המעודנים-אלגנטיים של הסמבה, הבוסה
במאי 2014 הגשמתי חלום: הייתי בהופעה של מריזה, זמרת הפאדו הפורטוגזית בפסטיבל מדיטרנה באשדוד. כתבתי אז: גם למי שאין מושג מהו פאדו (הבלוז של פורטוגל), חייב לשמוע פעם אחת בחיים את מריזה. הסופרלטיב למריזה הוא משמעותי ביותר, כי מולה ניצבת
כבר 6 שנים חלפו מאז שהסתלקה. נדמה לי שלא החמצתי הופעה שלה, גם האחרונה טרם מותה בהיכל התרבות בת"א. עולם המוסיקה בלי מרסדס סוסה הוא אינו מה שהיה. כששומעים את סוסה, קשה לדמיין שהאישה הזו, הפאצ'ה מאמא של תרבות האינקה
פגשנו את המפיק הצרפתי Ludovic Navarre, האיש מאחורי St Germain, בשנת 2000 באלבום Tourist, תערובת מטורפת של דאנס וג'אז. כל קשר בין האלבום החדש לאלבום ההואה יותר ממקרי בהחלט. Real Blues, הסינגל הראשון שיצא מהאלבום נבנה על דגימה קול של
מאז ששמעתי לראשונה את קונצ'ה בויקה, הזמרת הספרדייה, שמוצאה – גינאה המשוונית, אני ממתין לכל אלבום חדש שלה. Vivir Sin Miedo יוצא שנתיים אחרי La Noche Mas Larga, שזכה בגראמי הלטיני לשנת 2013. למי שלא מכיר אותה גם מהופעותיה בישראל,
את אדם בן עזרא אני מגלה כל פעם מחדש. כמו אבישי כהן, בן עזרא הוא קונטרבסיסט ורב נגן יצירתי, סקרן בלתי נלאה, יוצר אקלקטי שמתפרש על קשת מרהיבה של סגנונות, מחבר ישן וחדש, מעמיד את הקונטרבס ככלי מוביל, גם מתיישב
כנסו לווייב. עזבו את הטקסט הרזה הזה, ואולי משום שהוא כל כך כחוש, אפשר להיכנס לווייב של "רבע לאפריקה", Quarter To Africa, הממוקם מן הסתם במשבצת מוסיקה העולם תחת דגל ישראל. יקיר ששון ואֶלְיָסָף בָּשארי עולים על הגל של ימן
אני גרוע בדירוגים. בחירת "הטוב ביותר" לעולם אינה מדויקת. הרי יש טוב יותר מהטוב ביותר. אבל זה טבענו: כולם אוהבים לדרג. יש מיליון תחרויות, פרסים, פסטיבלים. לעולם לא תדע למה הסרט והשיר שבעיניך היו צריכים להיבחר – לא נבחרו. הדגש
ברנינג ספר הוא שם הבמה של רודני וינסטון (יליד 1945), אמן רגאיי, או ליתר דיוק אמן roots reggae (*). הוא רסטאפרי ואחד המשפיעים הבולטים על אמני הרוטס רגאיי של השבעים. הוא נולד בסנט אן, Saint Ann שבג'מייקה (משם הגיע בוב מארלי),
קונגו Pierre Kwenders – Sorry פייר קוונדרס (Pierre Kwenders) הקונגואי מקנדה (קוויבק) נחשף בשנה שעברה עם אלבומו Le Dernier Empereur Bantou , שמיזג אלקטרופופ עם רומבה קולונגזית (או soukous) וביט מודרני. בסרטון הוידיאו של השיר “Sorry” מצדיע קוונדרס לחלוצי הרומבה
על מה השיר? המשמעות של "אז'יני וז'יני" – "בואי ותמשיכי לבוא אליי, כמו תמיד, עם אהבה…" כמה פשוט, אבל במרוקאית זה נשמע אחרת. הפשטות הזו מגיעה בדלת הראשית, דרך אלבומו החדש של יהודה מסס – "זיכרונות" – הפרויקט המרוקאי", בשיתוף פעולה
חמש שש שעות אחרי שהאזנתי לדיסק, הגעתי למוזיאון תל-אביב, מופע צהריים להשקת פרק ההמשך לאלבום שירי האחים צלאח ודאוד אל כוויתי, חיבור נדיר בין מוסיקה עיראקית לרוק ואלקטרוניקה, עליו חתומים דודו טסה וניר מימון. (ראה ביקורת האלבום) השוואות? מתבקשות כמעט
מדור חדש: מצעד שירי מוסיקת העולם – כל מה שהכי טרי בסיבוב הגלובוס, שהפך כבר מזמן לכפר קטן, כשמדובר במוסיקה, שכולו אנטתיזה לעולם שבו עדיין גבולות לאומנים-דתיים גורמים לנהרות דם. אנחנו נצא למסע לאורך נהר המוסיקה הגדול. מקסיקו: ג'ולייטה ונגס
שני כסאות, שולחן קטן, שתי כוסות מים. תפאורה נזירית למהדרין, תאורה פונקציונאלית. זה כנראה מספיק למפגש המחודש ההיסטורי והנדיר בין שני ענקי המוסיקה הברזילאית, ג'ילברטו ג'יל וקייטנו ולוסו בהיכל מנורה. מוסיקלית, ההופעה מתאימה למקום אינטימי, בטח לא לאיצטדיון: שתי גיטרות
שני ענקי גיטרה משתי יבשות-תרבויות, ריי קודר מארה"ב ועלי פארקה טורה ממאלי, משתפים פעולה בפרויקט חוצה גבולות ותרבויות מהדלטה בלוז ועד הדיאלקטים של מאלי שבאפריקה. השניים נותנים דוגמא נפלאה איך מוסיקה אפריקאית מסורתית יכולה להתקשר עם מוסיקה מערבית. Talking Timbuktu הוא אלבום
זבייר ראד, היוצר והנגן הרב כלי האוסטרלי (מוכר כנגן דידגרידו) בחר בהרכב בינלאומי כדי לחצות את גבולות אוסטרליה ולהגיע לג'מייקה. האלבום מוקסס (בקינגסטון) ע"י ארול בראון האגדי המוכר מעבודותיו עם בוב מארלי. ראד למד ממנו הרבה. מדובר בהשפעה לא בחיקוי.
הצטרפתי לסטנדינג אוביישן. מה שמגיע – מגיע. ראוי לכל מחיאת כף, ואני לא מתכוון למחיאות הכף של הגברים אשר לצידו. כפיים לנגן הפלמנקו המעולה – יורשו של פאקו דה לוסיה. גיטרת פלמנקו היא עולם בפני עצמו. הנגינה המדהימה בגוף וצוואר
קייטנו ולוזו (73) המשורר-מלחין-זמר-גיטריסט, זוכה 9 פרסי גראמי לטיני, מגיע לישראל יחד עם ג'ילברטו ג'יל להופעה משותפת. חג לאוהבי המוסיקה הברזילאית ששורשיה בתנועת הטרופיקליה, Tropicalismo, זרם תרבותי שהתפתח בברזיל בשנות ה-60 של המאה ה-20, בהשפעת תנועת האוונגרד האמנותי ותרבות הפופ המקומית והבינלאומית. הטרופיקליה שילבה ביטויי
הוורלד-ביט (worldbeat/world) הזה עליו חתומים ערן ברון כהן (Eran Barron Cohen) ואנדרו קרמר (Andrew Kremer) הוא יצירת פיוז'ן אקזוטית משכרת חושים של נגני פיוז'ן, טפט מוסיקלי של סאונדים של מזרח קרוב של צלילי סינתיסייזרים, סימפולים וקולות תפילה יהודיים (יוסל רוזנבלט)
זו אחת הקופסאות היותר מרתקות-חשובות של המוסיקה מג'מייקה על כל התת-ז'אנרים שלה – סקה, רוק סטדי, דאנס הול, דאב וראגה. למעשה, ההסטוריה של המוסיקה הג'מייקנית, 95 שירים בארבעה דיסקים ומבחר נדיר מה- Folkes Brothers של 1958 עם השיר ‘Oh Carolina’,
אומרה פורטונדו, הגברת הראשונה של המוסיקה הקובנית, הדיווה שקשורה בעבותות לתור הזהב של מועדוני שנות הארבעים והחמישים בהוואנה, חזרה בגיל 84 לאולפן להקליט מחדש את אלבומה הראשון, Magia Negra, למעלה מחמישים שנה אחרי הקלטתו ב-1958, כשהיא הייתה בת 25. האלבום
בהיותו בן 94, שנה לפני מותו, אושפז קומפיי סגונדו, איש הבואנה ויסטה סושל קלאב, בבית חולים בהוואנה בגלל תשישות. הסיכויים שיוציא עוד אלבום שאפו לאפס. ואז באה ההצעה המפתיעה: לחבר אותו לצמרת זמרי קובה ולזמרי העולם לדואטים כדי ליצור את
האם אני טועה לחשוב מחוץ לקופסה ? האם אני טועה לומר שאני בוחר בדרך אחרת? אני לא מנסה לעשות מה שכולם עושים כי כולם עושים את מה שכולם עושים אם דבר אחד אני יודע, אני אפול אבל אני אגדל אני
זה עוד סיור לימודים מרתק עם חברת מוסיקת העולם "פוטומיו" בעולם המוסיקה, וצריך להודות שלא היה לי ולך שום סיכוי להגיע לחומרים האלה ללא האוספים של החברה הזו. אחרי הכל, לא מדובר בכוכבות פופ/רוק אלא בזמרות עם בעיקר עם טאץ'
פרק ב' ברומן המלהיב בין עידן רייכל לויו פארקה, הזמר והגיטריסט ממאלי. "הסאשן של פריז" מגיע אחר ה"סאשן של תל-אביב" שיצא ב-2012, גם הוא בחסות לייבל מוסיקת העולם Cumbancha. תקציר הפרקים הקודמים לכל מי שלא עקב אחרי השידוך הזה: ויו
החברה שלקחה על עצמה להפיץ את מה שקוראים היום "וורלד מיוסיק", מנסה גם את זה: אוסף המעיד על התחברות הרוק עם מוסיקת העולם ועוד לפני שהמציאו את המושג. פיטר טוש (ג'מייקה) + מיק ג'אגר (בריטניה) – Don't Look Back
