מה ליזהר אשדות ולמטעי הדובדבן שבאוקראינה? מה לאשדות ולנהר הוולגה שנת שישיים ושמונה, ומה פשר החיזיון הזה של חזרה לשלגים "יחפים ושיכורים מפריחת הדובדבן" והגעגועים למצעד של אחד במאי שנצפה "מעל כתפיו של אבי". ומה עושה פה מוקי, זמר הראפ
כל מבט שלה הוא סכין בלב, כל לחישה סטירה בפנים. והוא? – הא היה נותן הכל כדי לא לחשוב עליה יותר, שיהיה לו רגע שקט לנשום? אז מי שחשב שהטקסט הזה יביא לפרץ התבכיינות מלודרמטית – טעה בגדול. דידי ארז,
היום לא מדברים על "סגנון" אלא על מוסיקה מסוגננת. "דה-פאז", הגרמנית, עם המפיק פיט באומגרטנר מתמחה במוסיקת הצטלבויות. תחשבו על סול מיוסיק מחובר לדאב, לג'אז, לאפריקאי ולכל מקצב לטיני. אם מדברים על תוצאה סופית, אז המוסיקה מקרינה אווירה גרובית אקזוטית.
כמה טוב לחזור לג'ו ג'קסון הישן והטוב. כלומר ג'קסון שבאלבום הזה – מינוס 25 שנה כשהוא הוציא עם את "לוק שארפ" (1978) . זה אומר הפשטות הרוקית המופלאה כמו ששומעים ב"קח את זה כמו גבר", "עדיין חי", "גיל ההתבגרות". וגם
מיקיאגי: שירה, דודי לוי: גיטרות, קובי פיטרו: קלידים, ארן אמיר: בס, רועי שקד: תופים. עיבודים: נוער שוליים ועובד אפרת.. הפקה מוסיקלית: עובד אפרת. "נוער שוליים" הייתה ספקית הלהיטים וההערצה של התשעים, ואני אומר את זה בלי טיפה של התרפקות נוסטלגית
אומרים שהאלבום השני בדרך כלל פחות טוב מהראשון. אז למרות שלא מדובר במדע מדויק, בלקפילד 2 עולה על בלקפילד הראשון. האלבום הזה הניב כבר פירות של שני יוצרים שלמדו ליצור ביחד, שנובעים מתוך המשותפות היצירתית ביניהם. אביב גפן של בלקפילד
מה רוצה הולצמן? לא הרבה. גם בשיר הזה אין הרבה. זמר – הא. לחן – ככה. גיטרות – ואללה. 2:51 דקות של שיר מושר בעוצמות כאלו שכביכול יש לו מסר לאומה, אבל בפועל זה לא יותר מבאנאליה של לקום בבוקר ולהרגיש
זהבה בן מקוננת בסלסול "אביר נעוריי אני כל חיי בשבילך", ועפר לוי ממשיך אותה בהתבכיינות מאונפפת "הביטי אלי אני כל חיי בשבילך". דואט האהבה-התייפחות הזה מעוטר במוסיקה ערבית מעובדת לפופ מיוסיק. מקום ראשון בטופ טן של שירי הדיכאון המקומיים. תן
בהתחלה זה נשמע פסקול קולנועי נעים, אבל בהמשך זה הפך למוסיקה קסומה העומדת בפני עצמה. הנפשות המנגנות: איציק לוי בצליל חליל מחלחל ויחיאל חסון בגיטרה שנשמעת רהוטה ופריכה. על הקלידים והעיבודים העשירים חתום אלון דנין. הם ניסו לחבר הכל, קלסית,
עוד אחת שנולדה להיות רוקרית, שמגרדת מתהומות הרגש עוצמות הבעה. אשלי סימפסון עושה רוק ממדרגה ראשונה, נתמך גיטרות חשמליות סופר מקצועיות. סימפסון מספרת סיפור של ילדה שהוריה עזבו בגיל 6 בקטע "שאדו". "זה היה כול כך קשה להיות אני, נעזבת
קומפאי סקונדו הגיטריסט והזמר, משתייך לקבוצת הבואנה ויסטה, החבורה שהוחזרה מההיסטוריה של החמישים וגילתה לעולם את שפופ הקובני הישן, ה"סון" וסגנונות אחרים, שששלטו בשנות הארבעים והחמישים של המאה הקודמת – חי וקיים. קומפאיי שמת לפני כשלוש שנים בגיל 95, השאיר אחריו
ממשיכים עם המומנטום של הבואנה ויסטה. כמה מושג היה לנו במוסיקה קובנית לפני הסרט הדוקומנטרי הזה? זה עוד אוסף של אמני הדור ההוא, בכול הסגנונות האותנטיים, הזמרים והמוסיקאים שקיבלו צ'אנס שני בקריירה שלהם באיחור של איזה ארבעים שנה. רשימה: אליאדס
"יש כאן עתיד שקשה לנשום" הרבה שירי ביאוס שמעתי לאחרונה. אנשים צעירים במחוזותינו מתבאסים מהמקום, מחוסר התקווה, מהמקום שלפעמים נראה הכי מחורבן על פני הכדור. בשירי ביאוס, משתפים את הבת זוג ("אל תחלמי שנחיה פה" וכו') בואו ניגש לשיר, הקול
כל כלה הייתה מאחלת לעצמה שיר כזה לפני החופה. אגסי כבר רואה בעיני רוחו את בחירת ליבו בתוך הטקס, בשמלת כלה לבנה, אוחזת את אמא וגם מזילה דמעה. ואז – יוצא בהצהרה: "את האשה הכי יפה של… אבנה לך בית
איך השלוש זכו בגראמי? שמעתי את הדיסק. קאונטרי מיוסיק בסדר, אפילו מלהיב בשירי מסוימים, אבל לא דבר שאצלנו רצים לספר לשכנים שממול. נטלי מיינס עם האחיות אמילי רובינסון ומארט מקגווייר כתבו שירים שמכסים נושאים שונים, כולל שיר בו השלוש מחטיפות
שיר תקווה לארצנו הקטנטונת, שמגיע דווקא מאישה נוצריה, ילידת גרמניה, וסנה בולר, פטריוטית גדולה של ישראל, שעלתה לפני כ-10 שנים לארץ, למרות חייה המשגשגים בגרמני, הצטרפה יחד עם בעלה יורגן בולר לפעילות של הקהילה הנוצרית למען ישראל. בולר, באקצנט לא
מה שנשמע כמו סקנדל שעושה כל אישה שלישית לגבר שלה, הפך כאן לאחלה רוק עם ביצים. פעם ראשונה שאני שומע אילנה אביטל לא קיטש, לא פשרות, אלא עד הסוף. בקטע הפמיניסטי הפשטני הזה מרימה האישה את נס המרד – אתה
שירים: בעיר הזאת, מילי, קונפורמיסט, אלנבי, איש קש, 180, זאב, למה את הולכת לבד, שנים חסומות, כביש מהיר, העיניים שלה, הרעב, פצעים ונשיקות, כל החבר'ה, עוד פעם, מספיק בן אדם, גשם חזק, סאן חוזה. הדרנים: הסרט נמשך, דם, מכה אפורה,
קחו קמצוץ מפרדי מרקורי ההתיאטרלי של קווין, הוסיפו קורטוב של Beck תערבבו עם שתיים-שלוש טיפות של הווילאג' פיפל ועוד ארבע של בי-ג'יז וגם משהו מ-Scissor Sisters ותקבלו מיקה, 23, קול פלצט מדהים, וירטואוז, מלחין, מפיק, מעבד יליד בירות שגדל בפריס
אנחנו על הגל האתני. רוכב עליו הדור שמנסה לשמר. לא תמיד זה יוצא אותנטי, מיוחד ומרתק. המוסיקאי והיוצר יובל לוי מקדיש את הפרוייקט "חמארה" בו הוא עסוק כבר חמש שנים לשילוב של שירים בעברית עם אלמנטים מסורתיים מרוקאים, ארמניים, ספרדיים.
אז מה קורה בשגרת הבוקר של זוג. פותרים דברים קטנים כדי "שיהיה מושלם" ושוב היא מספרת על חלומות שחלמה עליו. הכל כאילו נחמד וטוב, אבל לפעמים "משתוללת סופה כמו באיסלנד". ובכל זאת הנחמה – "אלמלא היית כאן/ אין לי שום
נורה ג'ונס, 27, עולה כיתה. 13 שירים חדשים מקוריים (פעם ראשונה שהיא כותבת את כל השירים) הם הקבלות והתעודות של אלבום הסולו השלישי שלה. שירים של בחינת סביבתה, לרוב שקטים, על יחסים, גם שירים פוליטיים, מלודיים להפליא, כשקולה קול מספר
גבריאל הזכירה לי מאוד את טרייסי צ'פמן, בטון הקולי גם בצורה ההלחנה בשיר "ילד מפתח", סיפורו של ילד בן 6 שגדל בתנאים נוראים. אלבומה החמישי מגלה סינגר-סונגרייטרית ששיריה מחלחלים בקלות, מלודיים להפליא בסגנון בלדות המיד-טמפו. שרה על הבינו-בינה בלי דרמה,
לא, אני עדיין לא הולך להעיף סופרלטיב שברק חנוך הוא הדבר הבא ברוק המקומי. עדיין לא. בואו נמתין עם זה. אבל לפי הופעת ההשקה של אלבום הבכורה, זה יגיע, ואני מקווה בשבילו שזה לא מאוחר מדי. אחרי הכל ברק חנוך
מומי לוי בא לגלות לנו – אהבה מהי. הא עושה את זה בחלק מהשיר בשיטת האלימינציה: "שירים שקל מדי לכתוב – זאת לא אהבה". לא נראה לי שהטקסט הזה היה מאוד קשה ומסובך לכתיבה. אינו עובר גבולות הנדוש – "כמה
הטון של הדס דגול משדר רטט של תסכול ודאגה. הקול – מיוחד, נקי, צלול. היא שרה על הריצה הזו בחיים לקבל משהו, אבל אז מתברר שלא רודפים אחריה, וכל הבעיה קיימת אצלה – "האם זה געגוע או פחד מלבד". ויש
