אין אחד שלא צריך ישועה באיזה תחום… הייאוש תופס את האדם, כאילו אין לו יותר סיכוי לזכות – לרחמים ולישועה. יפעת לרנר שרה באמונה הנשאבת מעיניים טובות ומקול מסתלסל – שלכל דבר יש מרפא. הציניקנים יגידו – אשרי המאמינה. אנחנו
מיכה ביטון שר על חיפוש עצמי, בניסיון להגיע להבנה עמוקה של יישותו הוא חוזר אחורה. עזיבת שדרות היא אירוע שמלווה אותו במסע אל עצמו. אין כאן טראומה ("לא נפלו השמיים") אבל מועקה על שחסר לו "בית משלו" – "אִמָּא וְאַבָּא
אז איפה טמון האושר שלה? ענבל פז מספרת סיפור כישוף כובל, רגל אחת באוויר, רגל אחת על הקרקע, יש בה חלק שרוצה להשתחרר, שומעת את קולו המתוק, הוא מושך אותה קרוב, הכישוף מאבד אחיזה. האם זה ההפי אנד שלה? ב
רוח חגי תשרי מרחפת, חודש הסליחות בפתח, והמוסיקה היא חלק מההכנות והתכונה לקראת. ליאת יצחקי חוזרת לפיוטים של משוררי ספרד. את 'לך אלי תשוקתי' כתב ר' אברהם אבן עזרא במאה ה-12 בספרד. הלחן של יאיר גדסי שנכתב לפני 40 שנה,
ההתפקחות מובילה אותה להערכה מחודשת של היחסים עם בן הזוג. היא לא מאמינה, שהוא מאמין למה שהוא אומר לה. הוא עדיין בעיניה חידה. בוחנת את הקשר מחדש. הנשיקה בעיניים עצומות עוד איכשהו עוברת בסדר, אבל בעיניים פקוחות – היא חשה
אלכס טופל מנסה להוציא מעצמו מילים הכי יפות על אהבה. לפעמים זה נשמע התייפייפות מטאפורית – "על ליבך מקעקע את הרגש הטהור", מצד שני הוא שר בפשטות הכי פרוזאית: "אני רציתי לצעוק לך את המילים השקטות", וגם מיטיב לתאר באבחנה פחות
אלכס טופל נסחף. האהבה שעליה הוא שר אינה פשוטה כל כך. נפשו מתאהבת. היא מטמטמת חושים. היא מציפה באור כחול. יש בה גם הגיון של הפכים, אבל עוצמתה אדירה. אצורה בתוכו לכדי הנגדה – "רציתי לצעוק לך את המילים השקטות"
אלכס טופל זיהה אהבה. יש סימנים בשטח. הם מתחילים מעיניה. יש עדיין ספק קטן – בעצם האמירה – "אם זאת אהבה, בואי נאהב". אבל גם ישנם עדיין סימני שאלה, צריך לדלג על הספק, "לתפוס את הרגע", כלומר – להגשים מיידית. "קודם
