שירים ישראלים

אח של עומר אדם? נשבע שלא ידעתי. חשבתי תחילה שמנסים לייצר העתק מתחרה. אבל ואללה – אח שלו, מספרים לי.  לא האמנתי למשמע אוזני. אותו האינפוף, אותו טון מסולסל, אפילו משופר יותר. בקומוניקט כתוב שגל אדם שהוא "אוטוטו בן 17". לא

כבר דיברו על ילדים. ההתחלה היתה מבטיחה. עכשיו הכעס שלו. ממשיכים בינתיים. מחכים לנס. הסינגל החדש של רז שמואלי, הראשון מאלבום  חדש, הוא שיר על יחסים במדרון, התקווה והאכזבה, הציפיה ומפח הנפש. ההתפוררות והשקיעה האיטית של מערכת היחסים,  הפחד להרוס, הלבטים

למה בדיוק מתכוון גושן ב"לחלום"? בטח לא לחלימה – חוויה שמתרחשת בעת השינה, שלבנאדם אין יכולת לשלוט בה ולכוון את השתלשלות העניינים באופן רצוני, אלא למשאלת נפש בלתי מושגת.  ואם כן, מהי? יש מי שאצלו חלום מסתכם בוילה או מכונית

כותבי טקסטים לשירים מולחנים מאוהבים במילת הגוף "זה". הם מנסים להכיל בתוכה תוכן, אבל למעשה מסתירים אותו.  אתה מזהה כש"זה" ממשמש ובא, אבל "לא יכול לעצור", שר אוהד שרגאי בהתלהבות. מהו הזה הזה? התקף חרדה? התשובה נמצאת ככל  הנראה ב"יוצא

עדו חסון שר בפרץ רגשות את כל החולשות-סתירות-תאוות שבו, מצב של חוסר יכולת למקד את עצמו, לייצב את תפקוד המוח. נדיר למצוא שיר על ה"אני"  בז'אנר הים תיכוני הזה בין עשרות ומאות המתייפחים על מר גורלם כגברים ננטשים. חסון מתיפח על עצמו.

זה שיר על מחזוריות החיים האפרורית. המרכיבים קבועים הם ששולטים בה – בבוקר, ביום, בערב.  דימויי הטבע מחזקים – זמן שניגר כמים, העשב שנשקף מתוכם בלי דעת. הדעת היא של הדוברת-מספרת על תנועת התמיד שחוזרת. חוה אלברשטיין שרה כמהרהרת עם עצמה במעין

למרות שעזבה "בלי לדבר", המליצה לו לכתוב את כאב העזיבה –"כי שירים כמו הלב תמיד סופם לכאוב".  בז'אנר הים תיכוני, אזכיר ליהלומי את קלימי, המתמחים בז'אנר, הרבה שירים – סופם אינו לכאוב אלא לעשות שמח. לשמח-לשמח-לשמח. מצד שני, צודקים, יש

די בקול המלנכולי של ארקדי דוכין ובמנגינה שתואמת מצב רוחו כדי לייצר בלדת אהבה פשוטה, שבה היוצרים דאגו  לחרוזים מתאימים ("עזוז-לזוז", "דחליל-דליל"), כשהם מנסים להתחמק מהנדוש במעין הומור ("גוסס" במקום "מת" עלייך). על השאלה מדוע הבחורה יצאה איתו לבלות בצימרים בדרום

העיתוי מעולה: מחאת הנשים נגד אלימות גברים תאמץ בחום. עדן בן זקן מפעילה קול מקונן גבוה כדי להודיע לגבר שלה: עזוב אותי במנוחה. הבטחת לא לפגוע בי, אבל לא עמדת במילה. קברת אהבה גדולה. עכשיו – תסתדר בלעדיי. תניח לחיי.

היא לא צריכה שוב להתאהב. שתחזור אליו ככה כמו שהיא, כמו שהוא. הרי שניהם מבינים מה קורה. היה באלגן. נעשו טעויות, אבל הם בסך הכל בני אדם, ובני אדם שוגים ועושים בלאגנים. שתבין את הראש שלו ותחזור למרות הבלאגן. גברים

שיר ציני על יציבות מוזרה ביחסים, בהם השליטה היא בידי צד אחד. גל טבת בוחן את היחסים איתה מזווית ראייתו של נשלט טוטאל. הוא יבוא אליה בכל פעם שהיא תחליט לקרוא לו, ולא משנה הסיבה, גם אם היא כלבה. הוא

לירון בן שמעון נשמעת כמי ששרה תאוריה על מהות החיים.  בגדול: כולם מחפשים את הדרך לצאת מהחושך (מצוקה נפשית) לאור, אבל היא ארוכה וקשה. ההצעה היא להביט אחורה על השנים שעברו. איך הפעולה הזו תסייע להגיע יותר מהר אל האור? –

איך אפשר בכלל לדבר על אהבה, כש"הרכבת" כבר "ברחה", כש"הכל" לא בסדר כבר שנים,  וש"הסוף צוחק בחדר". למה צוחק? אולי בוכה. אה, התכוונו כנראה לצחוק לאיד. הגבר בשיר בכל זאת נותן לה "רגע לחשוב, להבין את המצב". מה יש לחשוב?

אריאל הורוביץ מתרפק על העבר מתוך גישה של פעם היה יותר טוב. האלמנטים המרכיבים את "העבר הטוב" – אריק איינשטיין, כתיבת מכתבים, הפורמט של התקליט הישן – כולם מסמלים "אהבה אנלוגית". מנגנוני הזיכרון  מסננים את הזיכרונות הבלתי נעימים, מצרפים זיכרונות (ילדות, נערות)

זה אחד הטקסטים הגרועים ששמעתי לאחרונה, גדוש קלישאות, מהסוג שקונים  בפחות משקל. שיר אהבה-בקשת נישואין  פשטני לאללה. לא ברור מה עושה כאן הסערה שמתקרבת. מה היא שייכת לשיר? ומה הקשר של מה שרץ ברשת לאהבה שלו? סתם סתם סתם.  אדיר

מה יום מיומיים? מדוע חוזר יהושוע לימוני לשירה המשיחי של נעמי שמר מ-1978, שיר שהיא הלחינה לתוכנית טלוויזיה שהנחתה ביום העצמאות של אותה שנה ונחשף בגדול על ידי שלישיית הגשש החיוור? שמר כתבה בחן ובנועם ובלב מלא אמונה שיר על האופק

השיר כתוב ממנה אליו בזמן עתיד, מבט פסימי על עתיד נטול אהבה. זה שיר על אכזריות הזמן המכרסם ברגש. מה שהיה פעם קסם ראשוני לא יחזור. העבר הוא  קטליזטור של געגועים למשהו שנראה מנקודת זמן עכשווית תמים וקסום. "המדבר" של

אתי אנקרי ברגעים הכי אינטימיים שלה. שיר כאב ללא נשוא על עזיבת האוהב. לא רק רואים לה בעיניים, מקשיבים ללב. מרגישים את הבטן שלה. כשמדברים על פה ולב שווים – זהו שיר שיש להדגים וללמוד.  הניחוח המזרחי מוזלף אצלה בקילוח דק.  אני

הוא באמת עושה מה שבא לו. בסופו של דבר, סאבלימינל המגלומן גובר על סאבלימינל שמנסה להגיד "אני מאמין" אותנטי. צניעות  – ממנו והלאה. "ואהיה כאן גם מחר/ עם עבר מפואר", הוא אומר בראפ הזה. בעל שיגעון הגדלות חזק יותר מכל מסר ותובנה

איזי בוכה על המצב בשיר שנשמע יותר קיטורים מחורזים בסלט של כל מיני עניינים רעים בסביבתנו מאשר ראפ מחאה בוטה וברור: "שחיתות ועוד שחיתות וכמה זה פשוט/ לברוח לראליטי במקום למציאות" הוא חרוז מצוין שאכן נוגע במציאות מקומית, אבל בהמשך השיר מתמסמס על

שירה מרגלית מאיימת על האהוב, שתלך לחפש  לעצמה "רומנטיקן". היא כנראה התכוונה למאהב כלשהו, שיעורר את קנאתו של אהובה, ולא לאחד שהוא מאמין בלתי נלאה באהבה. הזמרת כמובן לא בדקה את משמעות המילה, אבל גם אם רצתה להישמע פיוטית, השורה הראשונה 

זה שיר עצוב על חוסר תוחלת. מי שמחפש נמשל למשל יגיע מן הסתם אל מקום שנקרא סוף. סופנו להיות אבק. סמדר רונן אינה שרה על עצמה, אבל היא מבטאת את עצמה ביחס שלה לכוכב הקטן שדועך לתוך הלילה. המוסיקה חוברת

מה הוא שפך על הלב? אקונומיקה? אימל'ה. דימוי כזה על "אהבה מלכלכת" מצביע על הקלות המאוד לא נסבלת שכותבים היום שירים לזמרים "מזרחיים". אלא מה: זמרים רבים קונים מכל הבא ליד. נוצר כאן שוק של שירים בשקל. רוניוס (שם מלא?),

על הנייר – שיר הכי שגרתי על לב שבור / שבור לב. הדובר חווה תחושה כואבת מאד, פגיעה בערכו העצמי (מישהו אחר שוכב לצידה), אכזבה מצד אחד, ובושה מצד שני, ותחושת חוסר אונים על הפגיעה הקשה שלה בו. עד שלא שומעים את אור בן ברוך

התגעגעתם לג'סיקה? זאב נחמה, יוצרה, נזכר בה 25 שנה אחרי שאתניקס צרפו אותה לרשימת השירים שלהם.  קיצור הפרק הקודם: ג'סיקה, נערה תוצרת חוץ, שוברת לבבות, עבדה שנתיים בקיבוץ, תמיד חשבה  שהאלוהים אהב לראות את אתניקס מנגנים, ואז היא נסעה ל"מקום אחר'… הסקרנות

שלומית אהרון מנסה גרסה חדשה לשיר ישן המוכר מאסתר עופרים. מה מחפשים בקאבר? ברף הגבוה – פרשנות שתעניק לשיר רובד מיוחד עד כדי העברתו למגרש חדש. אהרון מבצעת את השיר במיומנות של זמרת מעולה, ברגישות גבוהה ובהצדעה לשיר כנכס מוסיקלי. מצד

אהבה  נוסח רמי קלינשטיין לוקחת לנסיעה לצפון, בשיר שמציג היבטים שונים של הדובר על היחסים – שנעים על מסלול שבין "עיר ילדותה", "חורף שיורה תמונות קרות" , אבל  מה עושים כאן בצפון עקבות שנעלמו ב"חולות"? שיר אהבה שסובל מעודפי יומרה פואטיים ("על