שלומי סרנגה

כמה שירים יווניים עשו עליה לישראל? אין מספר מדויק, אבל השירים המתורגמים ביותר במוסיקה הישראלית הם יווניים. לעיתים קרובות – פוסחים המבצעים על שמו של המלחין (היווני) ומסתפקים בכותב המילים בעברית. הקרדיט על הלחן במקרה כזה הוא  "עממי", שמשמעותו –

שלומי סרנגה, זמר עברי ששר ביוונית, הגיע לאולפן של אופירה וברקוביץ (2.10.20) כדי לספר על החלמתו מקורונה ועל מגמת קיפוח מתמשכת בגלגל"צ, במיוחד על השירים שהוא הוציא בשנים האחרונות. אופירה עשתה פרצוף של מזדהה, אבל לא ממש התעניינה בשירים עליהם

מה מחפש שלומי סרנגה במקומותנו? הבחור התחיל כמתיוון וממשיך לשיר יוונית בעברית או עברית ביוונית. שיר על הזמן, על החיים, על החופש על המוות. הכל מתחבר למסקנה פשוטה: חבל"ז – שחק אותה חופשי, נסה להיות עד כמה שיותר מאושר, אל

בדפי היח"ץ צהלו  על כך ששלומי סרנגה מוציא עוד שיר "בעברית" אחרי "עוד יום יבוא", כאילו סרנגה הוא בכלל זמר יווני, ועברית זה איזושהי ג'סטה. אז אחת ולתמיד: סרנגה, שלא כבמקרה של גליקריה (ששרה בעברית), הוא זמר עברי ששר ביוונית.

אחרי אריס סאן, שלומי סרנגה היה הזמר הישראלי הכי יווני שפעל במקומותינו, תואם ענק הזמר היווני, סטליוס קזנג'ידיס, עם הניחוח הקולי העמוק הטיפה מלנכולי. מצד שני, סרנגה לא ויתר על זהותו הישראלית. לא פעם מצאנו אותו מקליט שירים מהשירון הקלאסי

כמה טוב שהוא חוזר ליוונית הרדקור. הרמבטיקו הישן והטוב. היוונית מתגלגלת אצלו על הלשון. שלומי סרנגה הוא אחד מפלאי עולם בזמר הישראלי. הוא אינו יווני מלידה, אבל הוא לגמרי זמר יווני בדיקציה, בטון, בחיבור למוסיקה העממית של יוון. השירה שלו

שלומי סרנגה שרבט שיר על גברת. מרגע שרשם "גברת" הכל מתחרז לשם, בצליל דומה של בֶת,  משחיל את החרוזים למחרוזת אינסטנט משעממת. גברת-ממהרת-עוברת-מדברת-חושבת-אוהבת. אם יש כאן איזשהו סיפור הוא משמש אמצעי בלבד לקצב השבלוני הזה, שמחזיר למועדוני המוסיקה היוונית מסחריים

אנחנו בפלורנטין, סניף מקומי של פיראוס, שנות השמונים. יוסי גיספן מעלה זיכרונות ומחייך. ה"פולקלור" הזה מתכתב עם השכונה התל אביבית הדרומית.  כותב שורות אלו הסתובב שם הרבה בשנות השבעים, רחוב צ'לנוב (בו עבד אבי ז"ל), חמוצים ופיצוחים בלוינסקי, הסבלים של

לשלומי סרנגה יש סודות. רק לעצמו ישמור אותם. זו ההצהרה ששם בפיו יוסי גיספן בשיר שפותח את האלבום. הסתרת הסודות, העניקה לו היכולת "לחיות את הרגע" ו"חופש לנסות מה שבא לי". זוהי נוסחת חיים מעניינת: ככל שאתה מסתיר יותר את

בשיר "ברחוב הנשמות הטהורות" הפנסים ללא אורות" . ב"רחוב החמלה"  – אין פינה של חמלה. שלומי סרנגה שר על עיר ללא צדק ורחמים, בה השנאה מהולה בדעות קדומות, וכולם מקשיבים רק לאיש הקטן עם הצל הגדול. טקסט טוב, עם נגיעה