אלבומו השני של זמר הרגש הגרמני שבא בעקבות "אינפיניט לאב סונגס" שהפעים לבבות עם "פוליאסטר". השיר הפותח "קייט מוס" ממיס מיד במינוריות הנוגה-לירית שלו, בטון הפגיע-מקונן של הקר. ההפקה של גארת’ ג’ונס , שעמל בעבר על הרכבים כ"דפש מוד" "אירייז’ר" מצליחה באופן כמעט מניפולטיבי להעצים את המלודרמה של בעל הקול הדק-אמוציונאלי. פסנתר בודד, גם גיטרה אקוסטית, גם תיזמור בומבסטי. "אני נופל עכשיו" הא שר לאהובה, וזה סלואו מחץ אולי פשטני אבל נוגע ומגיע. יותר מתוחכם בקצב אלקטרו סטייל אייטיז – "דיילייט", שחוגג בפלייליסטים של הרדיו וב"הסיפור שלי" העיבוד מאפשר לו הבעה יותר משוחררת. נוסחה? בטח, בטח, אבל בשביל לייצר נוסחה כזו צריכים כשרון. להקר יש.
