מופע השקת Different Pulses

אסף אבידן

מועדון התיאטרון יפו
4.5/5

משהו טוב קורה לאסף אבידן, אמר לי מישהו בסוף הערב. הרמתי גבה. משהו טוב? ומה-עד-עכשיו? היה רע? אבל במחשבה שנייה, יש אצל אבידן, אם לסכם את מחשבותיי עם יציאתי לשדר' ירושלים בסוף המופע – התמקצעות בימתית.
נכון שהוא עדיין אינו יורד לתוך הקהל כמו שלמה ארצי ויורם חזן, אבל אסף אבידן שאחרי המוג'וס מבין עוד יותר, שמדובר באשכרה קהל. בפאן. שבמופע רוק שרים את השירים שלך. קונים כרטיסים לפאקינג בידור. שחיוך טוב מכין את השיר הבא.
ואני לא מדבר על הכּוּסִית (לא למעלה מ-25) שהוא הזמין לאחרי המופע (סתם, צחוקים), או על "החדשה הטובה" – שהוא מוצא את עצמו במצעדים בחו"ל ברמיקס. אני מדבר על בחור רציני, שמבין שמופע רוק זה מקצוע, פרפורמרינג, סליחה על הלעז, אבל מותר גם לנו. אחרי הכל, לאבידן אין שיר אחד בשפתנו. נכון שהוא אינו חושב שמופע חייב להתפתח לקראת שיאים בקו לינארי, כי ככה זה גם בחיים, אבל הוא מודע לזה, שאתה לא יכול לסיים ערב באנטי-קליימקס. והיה קליימקס.
את הדיסק שלשמו התכנסנו מתחת לשנדלירים של מועדון התיאטרון שמעתי יותר מפעמיים. לא להאמין, אבל משפט כמו – "זה אלבום קורע לגזרים… גדל עלי מהקשבה להקשבה" יצא מכותב שורת אלה, אחרי שהוא תירגם את הטקסטים, כמו תלמיד טוב.
מגיע לאסף אבידן, שאני אעבוד קשה. הבחור חופר ומחלץ הגיגים פואטיים מרטיטים. ממציא להם מנגינות תואמות. שר בדרמטיות, שאינה זעקת שווא. השיר השלישי בערב, לדוגמא, נקרא Conspiratory Visions of Gomorrah – "חזיונות קונספירטיביים של עמורה". אחסוך את האנגלית. נעבור מיד לכוונה המתורגמת של המשורר: "הצער חזר לעיניך / מושך אותנו לעומק / יכולנו לשרוד כמו כוכבים / המשקל שלך גרר אותנו למותנו / הם היו כבר מפוכחים סביבך / ואני באמת האמנתי שזה יספיק / אבל את מכורה לעינויים / והצער, הוא חזר לעיניך".
שירים חדשים חוברים לותיקים. אמרנו שמשהו טוב קורה. ה – Different Pulses הם כבר תוצאת השלם שמתחבר מחלקים.
אסף אבידן שר את הגיגיו בתיאורים מטפוריים המשקפים התייסרותו של אדם מול עצמו בניסיון לגלות (לגרד) את מהותו, כמו גם מהות האהבה. "אם האהבה אינה המפתח, אני מקווה שאוכל למצוא את המקום שהיא יכולה להיות בו"… החתירה של אסף אבידן לעשות אמנות ייחודית וצרופה מקבלת ממד מאוד ייחודי ב- Different Pulses, שאין לתחמו בז'אנר מסוים. זו המוסיקה שלו. לא בלוז, לא רוק. היא מחוברת לנרטיב הפואטי שלו, מלודית להפליא, מתעטפת באווירה מלנכולית-קודרת ועם זאת מזככת. השירה-זעקה, העיבודים, שמטעינים במתח, משדרים את הדחיפות של הבעת הכאב הנורא.
קרני פוסטל לא רק בצ'לו. פעילה בישיבה, בעמידה. היא בקלידים, בגיטרה. היא כבר אחד מהפקטורים האינטגרטיביים שאחרי המוג'וז. מוסיקה היא מוסיקה היא מוסיקה. אתה יכול להלביש אותה אחרת, להעניק לה צבעים מגוונים. היצירה והיוצר הם שקובעים את הטון. אסף אבידן אינו להקת רוק. הוא אמן בפני עצמו, שיכול להתאים את עצמו לתזמורת קלאסית וצ'לו בודד ולשיר אקוסטי בלבד. זה קורה בהדרן עם Weak. גם האוריינטציה האקוסטית-מינימליסטית עשתה לו רק טוב, מדגישה עוד יותר את האמן שבו. זה הערב הזה. לא מהפך, לא אבידן אחר, אבל Different Pulses, שהם חלק מקו התפתחותו ובשלותו.

שירים: Cyclamen, Love It Or Leave It, Conspiratory Visions Of Gomorrah, Maybe You Are, This Cool, Hangwoman, Jet Plane, Different Pulses, Setting Scalpels Free, Small Change Girl, Through The Gale, Turn, Wasting My Time, Weak, Her Lies.
הרכב: קרני פוסטל – צ'לו, קלידים, גיטרה,תום דרום – קלידים, חגי פרשטמן – תופים, מיכל בשירי – קולות, פרקשן.
צילום: מרגלית חרסונסקי

אסף אבידן בהיכל התרבות

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות