בואו נחייך חיוך מר: איך יוצרים היו כותבים שירים חדשים, אלמלא אפפה אותם מצוקת נפש. אירוניה: היובש הזה בנפש-רוח עורר את הקול הפנימי של בעז בנאי לכתוב שיר שהוא כולו ביאוס. הבחירה בחיים היא ברירת מחדל – "אם אתה בלאו הכי כבר מת, אז מה איכפת לך לחיות?/ יבש בנפש? עלה ברוח" ואל הטוב המיוחל והמובטח – לא תגיע: "אבל אני לא אהיה פה/ כשיהיה טוב/ או או או/ יבש בנפש, יבש ברוח…"
על המתח הזה שבין מציאות לא מאירת פנים לבין חלום על טוב לא מזוהה ("יהיה טוב יהיה טוב") בנה בעז ינאי את השיר. הקצב האיטי, הטון והמוסיקה הזכירו משהו ממיכה שטרית. החוכמה היא להציג בפשטות מלודית ובעיבוד אקוסטי את הנרטיב ולשדר את המיית הלב באופן אותנטי. בנאי אינו בלוזיסט אפל. הוא טרובדור רומנטי. החיוך המר לא נספג בצליליו. יש בהם אפילו משהו יותר מזכך מאשר מייאש. בטוח שהשיר הקצר הזה (אולי מדי קצר) הוא מרפא נפש הרבה יותר יעיל מאשר ארבעים דקות על ספת הפסיכולוג.

יבש בנפש, יבש ברוח/ יבש בגוף הנה הלך לו עוד שבוע/ יבש בחומר, יבש בכיס/ יבש מלנסות לא להרעיש.
עייף בנפש, עייף ברוח/ רוצה לנוח לדקה בכל שבוע/ רוצה ללכת, רוצה לנסוע/ רוצה להפסיק להגיד לעצמי מה שכולם אוהבים לשמוע
יהיה טוב, יהיה טוב/ זה עוד רגע מגיע הטוב הזה, / שכולם מדברים עליו כבר שנים../ חבל שאני לא אהיה פה/ כשיהיה טוב.
באין מפריע, מדי פגיע/ מגיש את הלחי השנייה/ זה עוד יגיע/ כשאין מושג, מה לעשות?/ אם אתה בלאו הכי כבר מת, אז מה איכפת לך לחיות?/ יבש בנפש? עלה ברוח
בין שתי תקופות טובות, עכשיו הכל תקוע/ מנסה ללכת, מוכן לצלוע/ מנסה להפסיק להגיד לעצמי מה שכולם אוהבים לשמוע
יהיה טוב, יהיה טוב/ זה עוד רגע מגיע הטוב הזה, / שכולם מדברים, עליו כבר שנים../ חבל שאני לא אהיה פה/ כשיהיה טוב, / או או או
יהיה טוב,/ עוד רגע מגיע הטוב הזה..(עוד מהטוב הזה)/ אבל אני לא אהיה פה/ כשיהיה טוב/ או או או/ יבש בנפש, יבש ברוח…