מי יאהב אותה יותר ממנו/כמוהו? נו, טוב זה אינו בדיוק פלגיאט, וארקדי דוכין לא יצעק גוועלד. אבל אין ספק שמישהו כבר אמר את זה לפניו (לפני שגב). ביחסי זוגיות על סף מימוש  יחסי בינו-בינה תמיד יש מי שבטוח שהצד השני לא לגמרי סגור עליו.
גלעד שגב המייצג באופן טבעי את הצד הזכרי משוכנע באהבתו, אבל אצלה משהו לא מפוענח: "היא מדברת מהראש שותקת מהלב" (משפט יפה) אבל מחזיקה את ידו רק בחלום (קיטש). על טקסט נדוש אפשר להתגבר בביצוע אותנטי: הטון רך-מפויס-מלטף, ההבעה נטולת דרמה, אמינה, המנגינה מינורית צנועה ויפה, העיבוד הוסיף קול נשי כמו אוריינטלי-מרוחק- חלומי. גלעד שגב על תקן פולק סינגר רגיש, שר ממקומות של אמת. אף אחד לא יוכל להוכיח את ההיפך.

בימים שאת חוזרת, בימים שאת נמצאת/ את מדברת מהראש, שותקת מהלב/ ואז לוחשת,
תגלה אותי לאט/ הרוח שנושבת, מעיפה סודות בלב/ היא מספרת על עולם, עולם שמתקרב,/ שם את חולמת/ מחזיקה לי את היד.
תמיד את מדברת בלי מילה/ נשארת כמו הרוח הטובה.
ואף אחד / אף אחד לא יאהב אותך כמוני/ אף אחד/ אף אחד לא מסוגל/ ואף אחד/ אף אחד לא ישמח/ כל כך כשתבואי/ אף אחד/ אף אחד לא יידע.
בימים שאת חוזרת, בימים שאת נמצאת/ את מדברת מהראש, שותקת מהלב,/ ואז לוחשת,
תגלה אותי לאט/ הרוח שוב חוזרת, מעיפה סודות בלב,/ שוב מספרת על עולם, עולם שלא עוזב/ שם את נשברת/ מחזיקה לי את היד.
תמיד את מדברת בלי מילה/ נשארת כמו הרוח הטובה.
ואף אחד / אף אחד לא יאהב אותך כמוני,/ אף אחד/ אף אחד לא מסוגל./ ואף אחד/ אף אחד לא/ ישמח כל כך כשתבואי/ אף אחד, / אף אחד לא ייגע.

גלעד שגב – אף אחד