הוא מוכן לכרוע ברך לפניה. שבילי פרחים יפרוס לה. הו-הא. מה עשה היה עד עכשיו כדי שתישאר? נתי דבח: מה קרה שדווקא עכשיו בכייה פוצע אותו? אני מסרב להאמין לגבב התחנונים הזה של האוהב, שלפתע התעשת והבין שהייתה לו מלכה, בזמן שהוא התייחס אליה כאל שפחה. אחרת – מה הסיפור כאן? מדוע תנטוש את מי שעכשיו מעוניין להעניק לה עד חצי מלכות?
צליל אקורדיון לוקח לסמטאות סן-ז'רמן-דה-פרה בפריז. לא ממש אסוציאציה ל"אל תלכי עכשיו" של ז'ק ברל, אבל השיר הגיע לביקור בעיר הכי רומנטית בעולם. יואב יצחק מתרפק במנגינה לוטפת. הוא זמר רהוט דיקציה, סלסולו חם ופריך. נדמה לי שדי בכך, כדי להביא את הרכיכה המופרכת הזו למקומות רצויים לו, כדי שתיקח בשבי לבבות מתגעגעים.
זה לא הזמן אני שומע/ שאת רוצה קצת שקט לעצמך/ היו ימים אני יודע/ הייתי פרי אהבתך/ אל נא תלכי אתגעגע/ ולא אנוח עד שאשמע שוב את קולך/ אל נא תבכי בכייך קורע/ תמיד אהיה לך למשענת אהובך
הלב נקרע ולא מוכן לחשוב רגע בלעדייך/ רואה דמעה רואה דמעה קטנה זולגת מענייך
פזמון: אל נא תלכי/ בחוץ חשוך אנה תוביל אותך הדרך/ שבילי פרחים אפרוס ושוב אכרע לך ברך/ אני האיש ההוא נשבע/ שרק אתמול אהבת אישה/ אל נא תלכי בבקשה
בתוך עצמך את מסתגרת/ ואין מילה שתבטא את מבטך/ רוצה סיבה לנקוש בדלת/ רוצה לשוב ושוב לגרום לך לחייך
אל נא תלכי כי אשתגע/ ולא אנוח עד שאביט שוב ביופייך/ אל נא תבכי בכייך פוצע/ תמיד אהיה כאן לא בערך אהובך
הלב נקרע ולא מוכן לחשוב רגע בלעדייך/ רואה דמעה רואה דמעה קטנה זולגת מענייך
פזמון: אל נא תלכי/ בחוץ חשוך אנה תוביל אותך הדרך/ שבילי פרחים אפרוס ושוב אכרע לך ברך/ אני האיש ההוא נשבע/ שרק אתמול אהבת אישה/ אל נא תלכי בבקשה
