אור אדום מהשיר הראשון עד השיר האחרון. פניו מואפלים. רק הפלאשים חושפים את מה שמארק לאנגן מנסה להסתיר. קולו של מארק לאנגן – זה כמעט כל הסיפור, לא הפנים.
הוא הגיע עם Blues Funeral, אלבום שיצא בהתחלת השנה, מחבר אותו לשירים מ – Bubblegum. אני מביט בקהל שנדחס לבארבי. מה מקור המשיכה לזמר אינדי, שאינו אומר כמעט מילה בין השירים, בוחר בתאורת בית זונות ושר באינטונציה אחידה. מעניין כמה מהקהל הזה הגיע בשביל הפוזה.
האיש בעל קול בריטון עמוק ועשן יותר מאי פעם, גם יותר מאופק, אפילו בקטעי הרוק היותר ישירים. הוא פתח ב- Gravedigger’s Song מ – Blues Funeral. בהמשך יתברר כי כמחצית הסטליסט מתמקד באלבום החדש.
הגיעו גם Sleep with Me, Hit The City, Wedding Dress כדי להזכיר גם את האלבום המצוין Bubblegum משנת 2004. שני האלבומים האלה מתחברים בהופעה כאילו היו אלבום אחד.
מי שאוהב מארק לאנגן מדוכדך, כמו באלבום Bubblegum ב-2004, נהנה לשמוע גם את לאנגן של  Blues Funeral, אלבום שהקשר שלו עם בלוז מקרי בהחלט.
לאנגן, איש הסקרימינג טריז לשעבר, מוסיקאי עסוק מאוד מאז Bubblegum. (הוציא שלושה אלבומים עם איזובל קמבל, הצטרף לגרג גולי בגאטר טווין, התארח האלבומים של טוויילייט סינגרס ואנקל,  והיה הזמר הראשי בשני האלבומים האחרונים של Soulsavers) יוצר מוסיקה שחופרת בקרביים.
One Hundred Days הוא דוגמא לאותנטיות של לאנגן. זהו אכן קול של אדם שנאבק בהתמכרות.
כינו אותו הלב השחור של הרוקנ'רול. מכור לסמים משוקם, תאונת דרכים שכמעט הרגה אותו בגיל 20 מעט היו שמים כסף שהוא יגיע לגיל 40. עכשיו הוא אמן סולד אאוט. האיש בשחור נראה כמו הכלאה בין גרי מור ואקדוחן מסרטי המערב הפרוע. המוסיקה הזכירה לי לפעמים The Sisters of Mercy. השירים מהאלבום החדש  Blues Funeral הם תערובת של אלטרנטיב אייטיז/ רוק גות'. לאנגן בקושי מדבר בין השירים. משאיר את הכל למוסיקה: Quiver Syndrome לקח לסגנון של סוזי והבנשיז. Harborview Hospital הוא פופ בנוסח ניו-אורדר.
מארק לאנגן חשוך. לא מחניף ולא מתחנף. הקול והטון אינם מנסים להיות משהו אחר. בלי טיפת דרמטיזציה בכוח. אפילו את פניו הוא מסתיר, כי הוא לא רוצה למכור משהו אחר – פרט למוסיקה שלו. למי שחיפש דאחקות, לטיפות אגו קהל בנוסח "איך אתם מרגישים" ו"ערב טוב תל-אביב" – לא קיבל שומדבר מזה. מארק לאנגן אינו בידור. לאנגן הוא סוג של רוק-אמת-חיים, מוסיקה של אדם שמנסה לחשוף משהו מהנשמה שלו. הוא רוצה שיצר המציצנות ייגע במקומות האלה. שנראה אותו מגרש שדיו תוך כדי שירה.