אמונתי מנגנת בלילות

אביב גדג'

מילים ולחן : אביב גדג'
4.5/5

אביב גדג' שר אמונה, אל אמונה. על אמונה. הופך אותה לישות. מאנישה. מהי אמונה? מה זהותה? משוררים חיפשו ונכשלו – גילו תהום.
האם אמונה היא מוסיקה ("מנגנת בלילות?")? האם היא משהו מעבר למנגינה? האם היא מטפורה להשראה שמופיעה לכל אחד בזמן אחר. אצל אביב גדג' היא מפעילה חושים בלילות, כשהוא נקי מרחשי היום-יום, אבל בימים – נעלמת.
שיר פשוט לכאורה – כמעט כמו האמונה הלכאורה-פשוטה-צנועה ("אמונתי לא צריכה הרבה מקום/ ישנה מתחת לגשר מטיילת בחצרות") גדג'', שמניע הטקסט במנגינה נוגה, נשמע כמו משורר שקורא שירו באיפוק – שלא להאפיל על המילים, אלא כדי להבהיר אותן. המשורר פוגש את המוסיקאי בקצב מתון, במנגינה עגולה, כינור עממי, הרמוניה יפה, בעיבוד שמצליח לנווט אותו בין האמירה והתחושה.

אמונתי מנגנת בלילות / בין קופסת הדמעות למיטה הריקה/ משוררים חיפשו מילה וגילו תהום.
אמונתי מנגנת בלילות/ היא חיכתה כאן כל היום שעות ארוכות/ אמונתי לא צריכה הרבה מקום/ ישנה/ מתחת לגשר, מטיילת בחצרות/ וכשהיא מנגנת אז אפשר פתאום לנשום/ ולשמוע ולראות.
עזוב את העיר מבלי להיפרד/ אתה ממילא עוד תחזור/ בוא ילד, בוא ילד/ הבטחנו להיות חזקים מאוד/ אבל לא היום.
אמונתי מסלקת את הקור/ משיבה את הזמן לאחור/ ותיכף ניפול זה על צווארו של זה/ והשחר יעלה.
אמונתי נעלמת בימים/ יתומה כמו צדק שזוחל על הקירות/ אמונתי מנגנת בלילות.

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

תגובה אחת

  1. בין קופסת הדמעות למיטה הריקה אביב גדג ללא ספק אחד היוצרים המוסיקלים הגדולים של תקופתנו משלב גאונות של מילים ומוסיקה איזו צמרמורת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות