דודו טסה מבקר אצל מירי מסיקה. זה אינו הביקור הראשון. זה קרה כבר עם השיר "ואולי". יש מה לבשר. הפעם – החיבור מתהדק. עיבוד והפקת הצליל – עשירה,  יוצאים ממדינת הים התיכון למשוט בכל מיני מקומות. הלמות התוף בפתיחה, צליל אסיאתי, קצב פאנקי. אקוסטיות יפה. מסיקה מנסה "מוסיקת עולם".
על מה השיר? על ההתפצלות בין "העולם" ו"האני" – דברים שקורים בעולם מול דברים שהיא עושה או חושבת או חרדה מפניהם. השורה התחתונה מתייחסת לקן הפרטי, היחסים שבינו ובינה. באלפי חדרים לבבות נשברים – "ואתה שר כשיכור". היא (הדוברת) תמשיך לכתוב שירים עד שהוא (הנמען) יקרא לה לחזור אליו.
לא להיט ענק, אפילו מעין אקספרימנט, ניואנס מרענן לרפרטואר של מסיקה, במיוחד בזכות העיבוד האקזוטי – שלוקח אותה ואת המנגינה לנופים, שהיא עוד לא ביקרה בהם.