הוא לא כהן ולא מלך רגאיי, אבל הוא אגדה בחייו. קוראים לו וינסטון רודני או ברנינג ספר. 75 דקות של הופעה בפסטיבל השוויצרי אומרים כמעט הכל על האיש ועל סגנונו. מחבר את הסקה ואת הדאב לשמחת החיים מאוד מחניפה, בלי לוותר על שורש אחד מהרוטס. זה מס. 36 שלו, תמצית שמחת החיים של מוסיקת השורשים הרסטאפארית. ברנינג מגיש את השירים מתוזמרים לפסטיבל. "ג’ה נו דאד", "אולד מרקוס", "סלייברי דאד" וגם גירסה משובחת ל"הו הפי דייס". רגאיי פריך, קליט, מחניף