orphaned-land2013-1-b.jpg

All Is One כולם אחד

אורפנד לנד

הליקון
3.5/5

מה הולך פה? איזה מישמש. מטאל, ערבי, טורקי, יהודה פוליקר, קובי אפללו, מירה עווד, האחים שחר ואלרם עמרם. Orphaned Land המוגדרת בקומוניקט "להקת מטאל ישראלית" היא ערבוביה של מסרים שבלוניים, טקסטים וסיפורים מהמקורות ומוסיקה שמנסה להיות הכל מכל – פופ, קלאסי-אופרה, ים תיכוני, ימני וגם רוק מטאל.
זה אלבום של הפקה גרנדיוזית, שאולי מטשטש עוד יותר את הזהות הסגנונית של Orphand Land. מצד שני, זה הסגנון – תרצו – All Is One. הכל הוא אחד. אגב, אנחנו חייבים להגדיר? אולי נצא מהקופסא. מי מחייב להקה, כל להקה לענות במדויק על דרישות סגנוניות? האם רוק מטאלי חייב להיות קטלני ובועט עד הסוף, או שהא יכול להכיל גם ממתיקים מסוגים שונים? Orphand Land בחרה בדרך ההמתקה עוד מראשיתה – בשילוב שפות, מיסטיקה דתית ומוסיקה מכל הבא ליד. המוסיקה מנוגנת בשילוב של מערב (רוק, קלאסי) ומזרח (כלים כקאנון) זוהי מסתבר לא רק נוסחה מנצחת אלא מבדלת. המישמש הזה של קולות, סגנונות, מערב-מזרח, פוליקר, תימנית וערבית – הוא המסר. ההפקה – מקצועית חבל"ז, אבל התחושה זה לעיתים ממותק מדי, מאולץ מדי.
All is One עשוי ממוטיבים מוסיקליים של שלוש הדתות (נפתח מזרחית, ממשיך אופרה, מיוסיקאל ורוק) במוסיקה שעוסקת בגדול בבעיות שלעולם יטרידו אותנו  – על מלחמת הדתות על פיסת הארץ היתומה הזו הנקראת ישראל כולל המסר הנדוש לכל – כולנו עם אחד, מבקש אור ושלום. בואו נילחם למענו (השלום) The Simple Man נפתח בצליל קאנון וכינורות ערביים ועובר למטאל. מספרים לנו על "המשיח", ועושים מזה חאפלה בסגנון עדות המזרח.
מאיטים קצב ב – Brother – כינורות וגיטרות, בלדת רוק מלודית רכה טיפוסית המתארת בקשת הסליחה של יצחק מאחיו ישמעאל – על הסבל שגרם לו אחרי שנידה אותו, מה שמחזיר שוב לעניין הסכסוך בין העמים והרצון לשים סוף למלחמות. ובאותה רוח על אותו נושא Let the Truce Be Known – על נלחמים-אויבים (כמו ילדים), על מלחמות סיומן והפיוס המיוחל. הלחן הא של קובי אפללו. כאן האורפנד לנד מצליחים להגשים סינתזה בין הגיטרות החשמליות לקישוטים המזרחיים במה שנשמע כמו קטע מאופרת הרוק שאורפנד לנד היו צריכים ליצור.
האתנחתא האינסטרומנטאלית של Through Fire and Water – שזורת הציטוטים מהמקורות מיוחדת מאוד. משדרת אווירה "קוסמופוליטית" – שגם היא שייכת לפתיח של אותה אופרת הרוק שהאורפנד לנד חייבים לנו. ואז חוזרים שוב למטאל + גראולים גרוניים ומלודיה מרככת ב – Fall, שיר שמתחבר למחאות החברתיות של כל הזמנים (חזקים מול חלשים).
עולם אחר – "שמיים" נכתב והולחן ע"י יהודה פוליקר. השיר חוזר למוטיב המבול שהוביל את אורפנד לנד באלבום מ-2004. פוליקר עושה שימוש בשם הלהקה ("ארץ יתומה"). השיר עומד בפני עצמו כיצירה מלודית המעובדת למקהלה בלי קשר למטאל.
תימנית?"יה בניה" הימני המסורתי (שיר אהבה) חובר למטאל. סינתזה מקפיצה. חובה להכניס לתעודת הזהות השיווקית של "אורפנד לנד" בעולם. Our Own Messiah הוא גרסה מלהיבה של אורפנד ל "אבינו מלכנו חננו ועננו" בשילוב של קול ראשי מלא הבעה, מקהלה שמיימית וריפים מטאליים עם מעבר אווירה מיוחד מאוד לקראת סיום.
Children – חוזר למצב הטרור והמוות במעין תחינה של – איך אנחנו יכולים לחיות בעולם בו "חיים נקנים ונמכרים" – בלדה מלנכולית ומרה, מלודית, משורת בקולות של כאב, שזורה אלמנטים אוריינטאליים ואופראיים. שבע דקות של יצירה מרטיטה.
בסיום במהדורת הדלוקס מגיעים בונוסים: גרסת האנגלית של "אורפנד לנד" ל"חלון לים התיכון" של פוליקר As I Stare At The Ocean Alone, אחריה All Is One בגרסה טורקית ו – Children עם שיבוצים של מירה עווד בערבית.
לא יודע מה אתם מחפשים באלבום חדש של אורפנד לנד. Pure Metal? הצחקתם. החנפה קוסמופוליטית בשלל שפות, ניבים, סגנונות, חיבורים (למקורות) מסרים שחוקים, ג'סטות? – הגעתם למקום הנכון. רוק ישראלי? – ליצוא!

חברי הלהקה: קובי פרחי – שירה, יוסי סאסי – גיטרות, אורי זילכה – בס, מתן שמואלי – תופים, חן בולבוס – גיטרות

1 All Is One
2 The Simple Man
3 Brother
4 Let The Truce Be Known
5 Through Fire And Water
6 Fail
7 Freedom
8 Shama'im
9 Ya Benaye
10 Our Own Messiah
11 Children

על הופעת ההשקה ברידינג יולי 2013

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

תגובה אחת

  1. אני כל כך לא מסכים אם הקטע של ההמתקה מתחילת הדרך של הלהקה- הם בחרו לשלב ז'אנרים שרוב החבר'ה מעקמים עליהם את האף בהבעה של "מטאל ומזרחית ביחד? עברית וערבית? אין מצב…", בחיים לא הנגישו את עצמם מוזיקלית והיו כבדים, בועטים, מורכבים, קשים לעיכול ומיוחדים במשך שנים- אז פעם ראשונה בחיים שלהם הם מנסים לפרוץ גם לקהל רחב דרך מוזיקה קצת צפויה יותר- וגם כאן הם מגלים אומץ ומורכבות: מי מעז להראות את הפרצוף של מוחמד בקליפ מוזיקה או לרמוז על אלוהים בדמות אדם עולה מסנה בוער? הם מסתכנים בלסבך את עצמם בצרות ולא נרתעים מזה. והם לא אומרים שיש פתרון לסכסוך אלא דווקא רומזים ההפך- שאנחנו נכשלים שוב ושוב? ואם הם באמת היו ממתיקים את עצמם ומתמסחרים, הם לא היו כוללים גראולים אפילו לא בשיר אחד. אז מסחור- מצטער, זה עדיין לא פופ ים תיכוני.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן