קרולינה אקוסטית. לפי הערב הזה – שתישאר אקוסטית. למעשה – שתעשה מה בראש-או בשיער שלה. שתלך על מטאל. הרי במהות – תישאר אותה נשמה. בהפקה האקוסטית, בליווי הפסנתר הג'אזי המצוין של עמרי בר וקצב הקונטרבס והחיוניות של יוסי מזרחי, היא נפתחה כמו פרח נדיר.
קרולינה פרח נדיר במקומותינו, מהסוג שאתה נמשך אליו, בלי לשאול את עצמך שאלות. אתה מגיע, כי זה טבעי לשמוע אותה פעם בשנתיים. אני הולך לעוד הופעה שלה בלי לשאול. טוב, ראיתם מבקר מוסיקה שלא שואל?
יש חדש אצל קרולינה? השקה? שינוי כיוון? אוריינטציה אומנותית חדשה? מי צריך. ניואנס כאן, ניואנס שם. היא על הבמה. זה העיקר. מתמלאת אנרגיות משיר לשיר ומדביקה אותך.
הרי את Happiness שמענו כב אין סוף פעמים. גם את "הבלדה על אביר החופש ובת גלים", Save Me From Myself. אין בעיה. תנו לה הרכב טוב, ותשאירו לה את כל השאר. תנו לה אסתר רדא אחת לשלושה שירים, והיא תראה מהו חיבור לסול של שתי זמרות נשמה על במה אחת. לא לתאר. אבל קרולינה תמשיך אחרי רדתה (של רדא) ל – A Change Is Gonna Come של סם קוק, זמר הנשמה והגוספל האגדי, שיר מחאה לתמיכה בתנועה לזכויות האזרח בארה"ב, שבוצע בעיצומו של מאבק השחורים באמריקה לשוויון, להראות כמה היא מחוברת לסגנון ולמסר.
מחליפה צבעים כזיקית: פתאום שיר ילדים ישן "יקינטון", מוציאה ממנו קסם חדש. ובהדרן, ענקית הגרוב מתחלפת בזמרת בלוז עצובה ששרה "שנסון ללבנון". כבר כתבתי בעבר, ואין סיבה שלא אומר זאת גם על המופע הזה: קרולינה אינה זמרת של סגנון אחד, אבל היא מאחדת סגנונות. היא זמרת של אינטואיציות. משהו מאוד תחושתי שעובר לאורך כל השירים, שיש בו גם תיאטרון. לכן היא מדליקה מוסיקאים, ששמחים לחבור אליה, להפוך את השירים שלה לקברט נפלא של מכל הבא ליד, והערב האקוסטי הזה בסוזן דלל היה בדיוק זה – קברט של זמרת אחת ויחידה.
נגנים: עמרי בר – פסנתר, יוסי מזרחי – קונטרבס וגיטרה, עידן K – כלי הקשה
שירים: משגע אותי, Happiness, מה אעשה עכשיו, הבלדה על אביר החופש ובת גלים, אל תאחר, Save Me, עם אסתר רדא: Life Happens, Just A Lady, No Blame, אסתר רדא יורדת. A Change Is Gonna Come, צל עץ תמר, אף אחד, יקינטון הדרן: So Far, שנסון ללבנון, צר לי צ'רלי.
וידאו: No Blame עם אסתר רדא
צילום: מרגלית חרסונסקי
