בפיליפינים לא היו כותבים ככה על הגשם. המשורר הפיליפיני היה הופך את הגשם לקינת אבל. כאן לא מבכים על הגשם. כאן מברכים על כל טיפה שיורדת, שולחים כתבים לבדוק אם מפלס המים בכינרת עלה. 
זאב נחמה מייחל ל"סערה קטנה שתשטוף את העיניים", ומודה לאלוהים על כל טיפה שהוריד. האם נחמה ואתניקס המתינו ליום החורפי המשמעותי הראשון כדי לקדם את השיר? – ברור. הרבה יותר נכון לשמוע על גשם, כשהוא יורד.
טקסט ההודיה הפשוט  נעטף במנגינה, קצב ותזמור שמעניקים לשיר מימד כפול: המלנכולי-אפרורי, השמימי-תפילתי. המוסיקה מעוטרת בצליל אווירה ים-תיכוני עם נגיעות פסוודו אתניות בנוסח או בהשפעת הפרויקט של עידן רייכל. גם השימוש בזמר חוץ אופייני לרייכל. נעים הזמירות אוהד מושקוביץ מוסיף את טון התפילה המזכך, ובסך הכל – אתניקס מתעטפים בצליל אווירה יפה, שכנראה יפגוש את דרישת הקהל מהסוג שמאכלס את ההופעות של רייכל.

שתי טיפות על עלה קטן שתי דקות מהגשם/ מתכונן בלי לקחת זמן חי על מים ולחם/ פה זה רעם היה ברק מסיבה בשמים/ מתקרב ושומר מרחק ומוריד לנו מים/ סגור במקדש הסתיו על חלקות עננים/ אלו הם חייו של מוריד הגשמים
ענני אפור ענני לבן והנה הגשם שלי/ הוא מביא לי אור שוב הוא בא בזמן לנפש לאור הפנימי/ שב ומתחזק שב ומחבק הגשם השיב לי אותי/ שוב אני שלך שוב אני שלך
תן לי רק סערה קטנה שתשטוף את העיניים/ תן לי שטף גשמי ברכה בשביל לחם ומים/ אביב במקדש הסתיו עם פרחי העונה/ אלו הם חייו משנה לשנה
ענני אפור ענני לבן והנה הגשם שלי/ הוא מביא לי אור שוב הוא בא בזמן לנפש לאור הפנימי/ שב ומתחזק שב ומחבק הגשם השיב לי אותי/ שוב אני שלך שוב אני שלך
מודים אנחנו לך ה אלוהינו ואלוהי אבותינו/ על כל טיפה וטיפה שהורדת לנו/ ואילו פינו מלא שירה כים ולשונינו רנה כהמון גליו