ילדי חורף 73 ילדי קיץ 14

הבטחתם יונה

מילים: שמואל הספרי לחן: אורי וידיסלבסקי ביצוע: להקת חיל החינוך
5/5

שיר שממשיך לחלחל, לצמרר, להיות מציאותי. הוא, כנראה, ימשיך לדבר אל הילדים שנולדו היום וגם לילדים שייוולדו מחר. הוא מכיל את הטראומה של חיינו כאן, מבטא את הכאב הגדול בעקבות מלחמת יום הכיפורים הנוראה ב-1973, כאשר אותם תינוקות, שגדלו בצלה של המלחמה, ממשיכים בדרכי הוריהם, וגם הם שולחים את ילדיהם ללחימה והגנה על המדינה. למרות שהבטיחו להם שלום ועלה של זית, הם מצאו עצמם נלחמים במלחמות הבאות, ועדיין הם מבקשים לחדש את ההבטחה ההיא.
זה אינו שיר מחאה נוקב. יש בו רכות ונוחם, מעין בקשת רחמים, לא ביקורת קשה – "ולכן לא נלחץ, ולכן לא נדרוש, ולכן לא נאיים". מצד שני הוא מעלה תהיות חיים קשות, גם אצל מי שאיבדו לא מכבר את יקיריהם, גם אצל מי שילדיהם נולדו באלה הימים.
שמואל הספרי, כותב השיר, היה חייל במלחמת יום הכיפורים. הוא איבד בה את חברו הטוב יורם וייס, שנפל בתעלת סואץ. בסוף שנת 1993 החל הספרי לעבוד על חומרים לשירים ללהקת חינוך מיוחד יחד עם חברי הלהקה. הספרי כתב את השיר לאותם חיילים חברי הלהקה שנולדו בשנת 1973, שהם עכשיו חיילים כמוהו, כמו שהוא היה בזמן המלחמה.
השיר בוצע לראשונה ביום העצמאות 1994 בערוץ הראשון ע"י להקת חינוך מיוחד עם הסולנית רוני אבני. התגובות לשיר היו שנויות במחלוקת: יש שראו בו שיר תבוסתני מחליש, שאינו נותן תקווה, ואף שיר מחאה פוליטי, המבקר את ישראל כמדינה הנמצאת במלחמה בלתי פוסקת.
ועדיין, בכל מלחמה, נוכח עומק הכאב על הבנים שלא ישובו עוד, ולמול הילדים שזה עתה נולדו, חוזר השיר הזה ומפעים לב, מזכיר מחדש את המציאות הטראומטית בה אנו חיים.

אנחנו הילדים של חורף שנת שבעים ושלוש
חלמתם אותנו לראשונה עם שחר, בתום הקרבות
הייתם גברים עייפים שהודו למזלם הטוב
הייתן נשים צעירות מודאגות ורציתן כל כך לאהוב
וכשהריתם אותנו באהבה בחורף שבעים ושלוש
רציתם למלא בגופכם את מה שחיסרה המלחמה.

כשנולדנו היתה הארץ פצועה ועצובה
הבטתם בנו, חיבקתם אותנו, ניסיתם למצוא נחמה
כשנולדנו ברכו הזקנים בעיניים דומעות
אמרו הילדים האלה הלואי לא ילכו אל הצבא
ופניכם בתצלום הישן מוכיחות שדיברתם מכל הלב
כשהבטחתם לעשות בשבילנו הכל להפוך אויב לאוהב.

הבטחתם יונה
עלה של זית
הבטחתם שלום בבית
הבטחתם אביב ופריחות
הבטחתם לקיים הבטחות
הבטחתם יונה

אנחנו הילדים של חורף שנת שבעים ושלוש
גדלנו, אנחנו עכשיו בצבא עם הנשק, קסדה על הראש
גם אנחנו יודעים לעשות אהבה, צוחקים ויודעים לבכות
גם אנחנו גברים, גם אנחנו נשים, גם אנחנו חולמים תינוקות
ולכן לא נלחץ, ולכן לא נדרוש, ולכן לא נאיים
כשהיינו קטנים אמרתם: הבטחות צריך לקיים
אם דרוש לכם כח ניתן, לא נחסוך, רק רצינו ללחוש
אנחנו הילדים של החורף ההוא שנת שבעים ושלוש

הבטחתם יונה…

   

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן