פנס בודד

בעז וגברי בנאי, התרנגולים

מילים: חיים גורי לחן סשה ארגוב
4.5/5

געגועים לפנס הבודד של חיים גורי וסשה ארגוב. לאבא גברי בנאי – זוהי נוסטלגיה מפעימה, אפילו כואבת. אחרי להקת "התרנגולים", גם "הגשש החיוור" ביצעו את השיר הזה.
בינואר 2014 עלה גברי לבמה במועדון זאפה בת"א בהופעת בנו בעז, לארבעה שירים לזכר ימי הגשש הנפלאים. גם הפנס הבודד הגיע. לילדי שנות החמישים והשישים – זהו שיר שכונה מובהק. משחקי הילדים, האהבות הראשונות, קולה של אמא.
את "פנס בודד" מצאתי באוסף סדרת "בראשית" בפורמט דיסק כפול של תוכניות החבורה מ-1961 ומ-1963. אם יש משהו כמו "נוסטלגיה טהורה" –זהו השיר הזה
"הייה היה פנס בודד בקצה שכונה/ והוא האיר את ילדותנו הקטנה".  כמה נכון למתרפקים שגדלו אז לומר "ילדותנו הקטנה". מילים שאומרות הרבה על אווירת הימים ההם… אהבה מתחת לפנס בודד. מה שהוא אמר לה, והתשובה שלה – "סליחה יש לי בחינה בסמינר/ כבר זמן לשכב לישון צריך לקום מחר" והוא שמתחנן ל"עוד רגע" איך ומתי שלא תשיר – עולים הגעגועים. לשיר יש 7 ביצועים שונים – ביניהם גם של חוה אלברשטיין, גידי גוב ומיקה קרני, הגשש, "חלב ודבש", "הכל עובר חביבי".

*** מי הם הקדרים בשיר? למרות שמקובל לכתוב את המילה בכ', הכוונה בשיר היא ככל הנראה לקדרים. הקדרים הוא כינוי מן המאה השבע עשרה לטטרים – עם טורקי מוסלמי שהיה ידוע באכזריותו. הטטרים נלחמו בקוזאקים הרוסיים, פרעו ביהודים ולקחו שבויים, וכך נכנסו לזכרון ההיסטורי היהודי. נוצר גם משחק ילדים "הכדרים באים" (נקרא לעיתים גם "הקטרים באים") והיו לו כמה גרסאות.

היה היה פנס בודד בקצה שכונה / והוא האיר את ילדותנו הקטנה / והוא האיר את משחקי המחבואים
ולאורו היו הקדרים באים.
כש"השוטרים" כמעט תפסו את "הגנב" / היה קולה של אמא רץ בתחנוניו: / "הביתה, בוא לארוחה, כבר מאוחר, / כבר זמן לשכב לישון, צריך לקום מחר" / "רק עוד רגע, אמא, רק עוד רגע קט / את תמיד הורסת כשכבר כמעט / לא הספקנו לשחק מעט אפילו" – / אבל תחנונינו לא הועילו.

היה היה פנס בודד בקצה שכונה / ועל ידו גדר, ושער וגינה, / ושם אמרתי לה את שאומרים כולם / על מפתני כל הבנות שבעולם/ וכשידי, שכבר מיליון עלים תלשה/ רק ללטף ביקשה לה את חלקת ראשה/ אמרה: "סליחה, יש לי בחינה בסמינר/ כבר זמן לשכב לישון, צריך לקום מחר". / "רק עוד רגע, רינה, רק שניה אחת,/ את תמיד הורסת כשכבר כמעט / לא הספקנו לפטפט מעט אפילו" – / אבל תחנוני אז לא הועילו.

היה היה פנס בודד – חלפו שנים / ואור אחר עכשיו מאיר בשיכונים / והשכונות מצאו מקלט בפזמונים,
אבל אותם קולות ברחוב ובגנים/ וכשפספוס נשען בחוץ על אופניו / והחצר כולה מלאה בשריקותיו/ אני יוצא אל המרפסת וקורא: / "שמע ילד, לך הביתה או אני יורד"/ "רק עוד רגע, ילד, רק עוד רגע קט / לא נורא, שחק קצת, צעק – אבל מעט"./ אז רציתי להפחיד אותו כאילו – / אבל לא ירדתי אפילו

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות