בלעדייך

מרפסות

מילים: ולחן: רועי בר שדה הפקה מוסיקלית: מרפסות ושלומי אטיה
3/5

אני קורא לאחרונה הרבה טקסטים, שמוצאים את דרכם לפינה הותיקה "גברים בוכים בלילה".אין שום בעיה להגיש דו"ח סטטיסטי שיוכיח, כי בשירי הפופ הם הנפגעים הקשים ביחסי הבינו-בינה. אין לי בעיה להשתתף בצערם ולהיות איתם במאבקם. הבעיה היא בקלות שבה משרבטים טקסטים על הנושא. קחו את הגבר הבוכה בשיר הזה: מה מיוחד בלומר – "לא יכול לישון בלעדייך". ו"בפנים את איתי". טקסט מהסוג של חמישה בשני שקל.
צחי אלוש  סולן ה"המרפסות" שר את המלל הזה בטון מדוכדך (בית ראשון) לפני שהוא עובר לזעקת ה"לא יכול".המנגינה משפרת את מצב הטקסט, גם העיבוד (המעבר הווקאלי) אבל לא הופכת את השיר למוסיקה אולטימטיבית שלא לדבר על אלטרנטיבית. אני מעריך, ש"מרפסות" לא מחפשים להיות אלטרנטיביים. הם זקוקים לשירים שינתבו אותם לדרך הראשית של רדיו אמצע הדרך. השיר הזה מנווט לשם.

אני קם מוקדם/ עם אותו החיוך/ שתמיד איתי שם/ ועוזר לי להיות / קצת אני עם כולם
הימים עוברים/ בקצב טבעי ונכון/ כשאני משדר שהכל כרגיל/ אבל בפנים זה איתי
את איתי
לא יכול לא יכול/ לא עוברים הלילות/ לא יכול לא יכול/ לישון בלעדייך/ לא יכול לא יכול
לא עוברים הלילות/ בלעדייך
במכתב אחד/ שהתחיל בשבילי / כמו בדיחה עצובה/ שהפכה עם הזמן/ לתמונה בהירה/ עצובה אבל
בהירה/ לא יכול לא יכול/ לא עוברים הלילות/ לא יכול לא יכול/ לישון בלעדייך/ לא יכול לא יכול/ לא

עוברים הלילות/ בלעדייך

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות