רחל שפירא כתבה על "מישהו" שזקוק לעזרה. פלוני שבדמיונה. בוכה, קורא בשמה, מביט עליה, מושיט ידיו אליה, קורא בשמה. המחשבה הזו – על אדם לא נודע שמחפש קשר אנושי איתך, מושיט זרועות "כמו תינוק תמים מאמין בי" ואתה לא יכול לתקשר איתו – טורדת מנוחתה.
תובנות שעולות מן השיר: בני אדם באשר הם זקוקים לעזרה, מייחלים לסיוע אנושי, אבל נשארים נואשים באין מקשיב ורואה. נלך רחוק יותר: הופכים קורבנות מחוסר היכולת לתקשר איתם.
הקצב בפתיחה מכין את הדרמה שמאיה בלזיצמן רקחה בהפקה המוסיקלית טעונה של רע מוכיח. השיר עטוף בקולות רקע שמדגישים את תחושת הנואשות. בלזיצמן מעדיפה לרכך – גם בקולה המתכוון, גם בנגינת הצ'לו כדי להעניק לשיר טון של חמלה, שהוא חזק יותר מתחושת אובדן התקווה. העיבוד וההפקה העצימו את השיר לתרחיש מוסיקלי קסום.

מישהו אי שם בחוץ בוכה אלי / מישהו אי שם קורא בשמי / ואולי ואולי אחי הוא
ואולי הוא עצם מעצמי.
מישהו אי שם בחוץ מביט עלי / לא נותן לי להסב ראשי / מבטו כמו שגריר שלוח / מחפש לו קשר אנושי.
איך הוא מושיט זרועותיו אלי / כמו תינוק תמים מאמין בי / מתעקש, מבקש, הוא סומך עלי / את חייו מפקיד בידי בכף ידי.
מישהו אי שם בחוץ הולך אלי / הוא צועק בלי קול: קורא בשמי / הוא מזכיר לי שהוא כמוני
ואולי הוא עצם מעצמי.
איך הוא מושיט זרועותיו אלי / כמו תינוק תמים מאמין בי / מתעקש, מבקש, הוא סומך עלי / את חייו מפקיד בידי בכף ידי

*** שיר ראשון מתוך אלבום חדש של בלזיצמן את אפרת המכיל 8 שירים.