את הסיפור הזה סיפר-שר עמיר לב עוד ב-1995 באלבום "עמיר לב". עכשיו לקראת ציון 20 שנה – הוא מוריד את השיר מהבוידעם לאוורור. מספר אותו כאילו לא עברו 20 שנה. אותו טון, אותה אינטונציה. אותו חספוס. העיבוד מגוון את גרסת המקור במשב רוח אוריינטאלי.
השיר הוא הבזק לאחור המסופר מסיטואציה נוכחית (בית הקפה) לסיטואציה בעבר – החברות שלא עמדה במבחן בעיני הדובר. לב מספר בגוף ראשון רבים (אנחנו) השתלשלות פגישה, שבה שניים מדברים על משקעי עבר ביחסים ביניהם.
יש בסיפור מחלה, נסיעה לארץ אחרת, אהבה במרחקים. הוא מנסה להיות מפויס כלפי מה שעשה. הפיוס הזה (סוג של הסבר) בא גם על רקע המלצריות: זו ששירתה אותם בפגישה בעבר – שאי אפשר לשכוח אותה, וזו שבפגישה העכשווית, שהיחס אליה כבר קורקטי (אמיתי) , הגם שהיא שואלת שאלה אישית – How Is Your Friend?.
מה בין לב 2014 ללב 1995? לא להתאמץ למצוא הבדלים. הלב אותו לב, משדר את הנרטיב באיזושהי רומנטיות מנוכרת-מסתורית. פעם, לפני 20 שנה, חשבתי שעמיר לב הוא רפרודוקציה לא משכנעת לפואטיות ליאונרד כוהנית. במשך השנים זיהיתי אמן של מילה כתובה, סטורי טלר העומד בזכות עצמו. היום זה נשמע הרב יותר טוב.