זכוכיות

שירי מימון

מילים, לחן, עיבוד והפקה מוסיקלית: דור דניאל
3.5/5

מי הוא שהיא מחפשת אותו על שלטי רחוב? למה שם? שירי מיימון או דור דניאל יודעים יותר. היא מכל מקום משתפת את אלוהים ב"חרטות ולבטים של גיל שלושים". גם אם אין פירוט מה החרטות והלבטים בגיל הזה, אפשר להישען עליו (על אלוהים). הוא בוכה איתה בגשם. אשרי המאמינה. למרות המשבר, יש ספר זכרונות. נחמה קטנה.
שירי מיימון שרה מנקודת משבר יחסים, ונסיון של המתמודדת לתכנן את עתידה (אולי ניו-יורק) אחרי השנים שהיא עברה איתו ב"פריים טיים" של חייה. כותב הטקסט כנראה דל בדימויים, שהוא שואל מהשפה הטלוויזיונית לצורך תיאור מצב אישי. דימוי שהוא לא יכול לנפנף בו על השראה, בטח לא על מקוריות.
המוסיקה – פופ עם נגיעות אלקטרוניות – היא מהסוג שמחפש את המקום הראשון במצעד ההשמעות. הייתה לי תחושה, שכבר שמעתי משהו דומה ממימון,  היא מנסה להיות "אישית" ולתת ביצוע מלא כוונה, אבל התוצאה פושרת, לא ייחודית, משאירה אותה במקומות, שהיא כבר ביקרה בהם. דרמה מתקתקה בהפקה פומפוזית שמקבעת אותה.

מחפשת ברחובות על שלטי חוצות אותך/ מסיימת מאוחר עוד יום שנגמר ממך,/ אני לבד אז מטרידה את אלוהים/ בחרטות ולבטים של גיל שלושים,/ בחוץ הגשם מנקה, אלוהים בוכה איתי
חוזר הביתה בחצות, מחפש בי ניצוצות לשווא./ ואיך אפשר להירדם אם הלב עוד מדמם, עכשיו/ מהמגדל הכול רחוק וריק סביב,/ נו תתלבשי אני רואה לך תל-אביב,/ כבר לא צריך להסתתר, בוא ותדבר איתי.
לאט לאט ניגשת, למילים לוחשת/ ועולה לקחת אוויר,/ כמו זכוכיות במים מתנפצים שמים,/ תסתכל עליי…
השארנו זיכרונות ביחד.
מתחילה לחשוב רחוק, תל-אביב-ניו יורק, אולי,/ כבר לא פוחדת לנסות, מישהו שומר עליי../ ובפריים-טיים של חיי אתה ניצב, אותה שריטה קטנה בלב, לאן עכשיו?/ אני מודה לך אהוב על שנים עם סוף כתוב
לאט לאט ניגשת למילים לוחשת,/ ועולה לקחת אוויר,/ כמו זכוכיות במים, מתנפצים שמים,/ תסתכל עליי… השארנו זיכרונות ביחד.

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות