אמא ואבא הם מטבעות סחירים במוסיקה המקומית, מקדמי רפרטואר של זמרים וזמרות שבדרך כלל מתגעגעים, בוכים ומהללים. מעטים מאוד בוחנים את עברם כילדים מנקודת מבט בוגרת-מבקרת. ישראל ברייט עושה חשבון נפש מנקודת ראות עכשווית. מה שהיה ומה שהווה. בינו ובינה ובין אבא. בין החלום שהיא רקמה לו בעבר ובין מה שהוא. המסקנה מתייחסת לעבר. עכשיו הוא מבין כמה חסרה לו, כשהוא היה זקוק לאמא.
ברייט שר את השיר במעומעם, אווירת הזיה שמנותבת לנתיב נוסטלגי משהו בצליל אקורדיון. המוסיקה מעניקה תחושה של דרך, הזכירה לי שירי מערבונים, עם אסוציאציה לקולו צרוד בסגנון השירה המדוברת של השחקן לי מרווין מ – Wondering Star. ברייט אינו מתרפק. הקול נטול אמוציות, ועדיין ב"יבש" הזה משהו מאוד אמיתי.

אמא שלי/ רקמת לי חלום/ אני מטפס על הרים עכשיו/ למצוא את עצמי על פסגות מרהיבות רחוק מכל מה שהיה/ בינך לביני, בינך לבין אבא/ מה חסרתי לך אז אמא/ לא ידעתי מה לעשות/ בינך לביני, בינך לבין אבא/ מה חסרת לי אז את אמא./ הנה אני- הגעתי הלום/ אני מי שאני עכשיו/ יכול להביט במראה ולהיות/ רחוק מכל מה שהיה/ וכל כך קרוב/ בינך לביני, בינך לבין אבא/ מה חסרת לי אז הו אמא