"החיים הם בזבוז, אני לא חוזר אחורה"

המילים הנ"ל – מהשיר הראשון, האוברטורה לחדש של פרל ג'אם. זה נקרא Life wasted, חיים מבוזבזים, ואדי ודר מה-זה צורח, והחשמליות מה-זה מכסחות, והלהקה נשמעת מה-זה עצבנית. גם השני World Wide Suicide, "התאבדות כלל עולמית" ממשיך את הטראש-מטאל-רוק-פאנק, וגם כאן הסולן ודר צורח את הנשמה שלו. פרל ג'אם לא באו להחניף, ללטף. הם באו לבעוט. הם סרקסטיים. גם ב-Comatose (חסר-הכרה) וב-Severed Hand (יד קטועה) נמשכת המתקפה. הם רותחים על הפוליטקה של המערב במאה ה-21. בהמשך יגיעו כמה צפירות הרגעה בדמות שירים מלודיים שקטים כ-Preachers, גם Gone ("לא עוד בקרים של יאוש/ החלום האמריקני הזה/ שאני לא מאמין") Unemployable הוא מבט על איש מעמד הפועלים בימינו ועל חייו הקשים שמזכיר את האוריינטציה של ספרינגסטין, ורק בסיום ב-Inside Job אדי ודר נוקט בלשון יותר חיובית על מהות החיים בפרספקטיווה שלו.
זה אחד האלבומים היותר כבדים של החבורה. פרל ג'אם נשמעת כמו תחנת כוח חשמלית שהטעינו אותה מחדש בפיור רוק-פאנק. מבחינה התכנים, הלהקה מתייצבת באלבומה השמיני חדש על מפת הרוק, לצד ענקים כברוס ספרינגסטין ונייל יאנג.