הייתי לוקח לאי בודד לפחות שיר אחד מהאלבום החדש של סיימון (שיוצא אחרי 6 שנים מאז הסולו הקודם שלו) הוא נקרא "מתפלל של עת מלחמה". זה סיימון בטון של חסד ורחמים, ששר ברכות "אנשים רעבים לקולו של אלהים". מוסיקת פולק שמתמזגת עם שירת גוספל וגיטרות רוק. מה הוא בא להגיד? שגם המתפללים נשארים בודדים, בזמנים קשים, בלי תשובות למצוקותיהם. קולו הגבוה של סיימון מחלחל, והשיר הזה מזכיר את הקלאסיים שלו.
האלבום נפתח ב"איך אתה יכול לחיות בצפון-מזרח", שיר שקט, המתייחס ככול הנראה ל-9 בנובמבר ומתפתח יפהפה. "איך אתה יכול להיות נוצרי, יהודי או מוסלמי?", שר סיימון.
סיימון לקח את בריאן אינו, פעם איש רוקסי מיוסיק, כדי שיעטוף את הפואטיקה שלו בצליל אלגנטי. הוא גם היה שותף לכתיבת 3 קטעים. לדבר הנגינה הצטרפו גם ענקי ג'אז כהרבי הנקוק, ביל פריזל, סטיב גאד) מאז הפרידה שלו מהצמד סיימון וגרפונקל, סיימון ממשיך לחפש להתגוון. הוא עשה שני אלבומי קרוס-קלטשר טובים מאוד כמו "גרייסלנד", ו"מקצב הקדושים", וזה המיולד אצל סיימון – שהוא מצליח לתפור לטקסטים המיוחדים שלו סגנונות וקצבים אתניים. אם מחפשים את סימון היותר פולקי-אתני קצבי אופטימי, תקבלו אותו בשיר אהבה של אב לבתו בקצב אפרוקריבי ובצליל אקוסטי ב"אב ובתו" (שיר שהיה מועמד לאוסקר מפס הקול של הסרט 'Wild Thornberrys'). אם מחפשים משהו מהצליל הסיימון גרפונקלי זה שיר מס. 6 "ביוטיפול" – שיר על אימוץ ילד והאושר שזה מביא לחיים.
בימים שזמרים ומוסיקאים מהדור שלו חושבים בעיקר איך לעשות קאמבק מוצלח, סיימון (65), ממשיך להיות סיימון המשובח, הפשוט גם המורכב, טרובדור פולק וגם מוסיקאי מתאתגר , מחדש ומתתחדש.
