המוטו של תלוניוס מונק היה: "ג'אז הוא חופש". הדור שבא אחריו מצדיע למוטו. וינטון בחצוצרה עושה תרגום נפלא למונק. לעיבודים שותף הטרומבוניסט וויקליף ג'ורדון. סטייל ניאו- קלאסי חכם, חם. זו הגישה של מרסליס למסורת. הצדעה מתוחכמת לא מהפכנית. וולטר בלנדינג (שפעם התערה בארצנו) מנגן טנור, אריק ריד בפסנתר, ווס אנדרסון בסופרן ואלט. מרסליס והחבורה לקחו האתגר של מקצבים ומבנים לא קונבנציונליים ועשו דיסק הכי מסורתי והכי מודרני. ניגוד, סתירה? תקשיבו, תבינו למה לא.
תגובה אחת
לוינטון מרסליס יש לא מעט יצירות מעניינות ואגב לא רק בג'אז אלא גם בסגנונות קלאסיים אחרים, הסידרה של הסטנדרטים לא ממש מעניינים, כי הם לא מציגים את היחוד שלו, זו הסיבה שהם גם לא נכללים במארז הדיסקיםSwingin’ Into the 21st שיצאה לחגיגות ה-50 שלו, למעט המחווה הזאת (הרביעית במספר) למונק וכמו כן המחווה שלו למורטון, בכדי לא להישמע כמוהם ולפתח את הטכניקה שלהם וינטון עשה עבודה מצויינת מעוררת הערכה רבה. חבל שנכון לעכשיו הוא לא מתכוון להגיע להופיע בארץ.