פיטר רוט

פיטר רוט

הד-ארצי
0/5
פיטר רוט מעמיס את השפעותיו ואהבותיו על אלבום הבכורה שלו.  זה כמו שתשאל מישהו – איזו מוסיקה אתה  אוהב, והוא יענה לך: אני אוהב כמעט הכול.
 אצל רוט, רב-נגן, מעבד בחסד, איש "מוניקה סקס",  אפשר לשמוע ביץ’ בוייס וגם "כוורת".
"כוורת" נמצאת ב"שיר הפנימיה", סיפור על  אחים שנשלחים לפנימייה בעקבות גרושי הוריהם. רוט עשה "כוורת" כמעט טוטאלית מבחינת התזמור לגיטרות, ההרמוניות הקוליות והשירה הנאיבית הזו, נטולת האמוציות.
 "בחור לבן",  על בחור מקומי שאין לו לאן לברוח, הוא רוקנ’רול מסורתי בתוספת סקסופון גרובי, וב"מת לחיות 120" (מילים: ברי סחרוף, דן תורן) –  הלך רוט על שיר משועשע בסטייל רוק פיוז’ן שמספר על בלגן אלים בבית קפה, מעין סצינה מתוך מערבון מקומי.
 סיקסטיז? – יש. "לוקס" הוא סלואו מחץ, התרפקות אינסטרומנטלית של גיטריסט על להקת ה"שדוז" הזכורה לטוב. מדהים לקבל קטע כזה ממי שלא חווה את הסיקסטיז בלייב.
צד אחר: פופ קולח  שמזדמזם בבשמיעה ראשונה כמו "צחוק הגורל", שילובים יפים של גיטרות אקוסטיות ופסנתר. זה קליל, קליט, כייפי. שיר על מי שמחפש את אהבת נעוריו שחמקה לו. דן תורן כתב: "באהבות אסור לטעות". אני שומע ביץ’ בוייז בהרמוניות הקוליות וצלילגיטרה ג’ורג’ האריסוני.  כמעט שכחנו שאפשר לעשות פופ פשוט וטוב. זה להיט גדול במובן הטוב של המילה.
ועוד שיר יפה: זה שמסיים – "יורד לים",  שיר התבוננות פשוט, שאין בו כמעט כלום מבחינת תוכן, אבל קיימת אווירה ותחושת עצבות אמיתית.  ב"בכול היא מודה" שילב רוט קול גבוה שמזכיר במפתיע  את מיקיאגי, פעם "נוער שוליים". למי שמתגעגע.
 הכול בא בחשבון. רוט מחובר להשפעותיו,  והוא מתרגם אותן בכישרון למוסיקה מקורית. הטקסטים (שאת רובם כתב דן תורן) נטולי יומרה. לרוט לא ממש חשוב לצאת עם איזו אמירה. חשובה לו יותר המוסיקה.
 אלבום שופע ציטוטים. ההשפעות מוצו כאן. הוא נמצא בנקודה שאחרי הסלט המצוין הזה צריכה לבוא המנה העיקרית.     

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות