תור הזהב של הסול האמריקני בשנות השישים והשבעים מזוהה עם ההפקות של חברת אטלנטיק, החברה המובילה בארה"ב ז'אנר הסול והריתם נ' בלוז. האוסף הזה (1967-1974) מאגד שירי סול נדירים, רבים מהם נתגלו בארכיבים של חברת אטלנטיק. הם הוצאו בעבר רק על תקליטי 45 סיבובים. האוסף הזה מוקדש לזמרים – מהענקים והמובחרים בז'אנר הריתם נ' בלוז והסול, ועם זאת בשל נדירותו , ניתן להגדירו "אנדרגראנד". חלק מהשירים מצוינים, ומעלים את השאלה – איך לא נחשפו בגדול.
"את לא יכולה לעצור גבר מאוהב" שר-צורח וילסון פיקט. פיקט הוא אחד "האחים" הגדולים של הסול. למרות שזה אינו אוסף של "מוטאון", החברה שמזוהה יותר מכול חברה אחרת עם ז'אנר הסול, יש כאן מבחר מרשים של שירים המייצגים נאמנה את הסגנון – בובי וומאק, פרסי ווייגנס, סם&דייב, פרסי לדג', מייטי סם, ג'ייסון ווק, דוני הת'וויי, ובעיקר ענק הסול אווטיס רדינג בשיר "אוהב אותך יותר מכל מה שמילים יכולות להביע". גיליתי את ג'יימס קאר ב-Hold On שמשלב את השירה הכנסייתית המדבקת עם סול מיוסיק. גם דוני הת'וויי ב- What A Woman Really Means הוא מהזמרים האותנטיים האהובים עלי בז'אנר הסול. אוסף שהולך לרוחב, לאורך ולעומק של הסגנון. עוד זמר שבשבילי הוא שם חדש, קול נשמה צרחני מצוין – אוטיס קליי בשיר Pouring Water On A Drowning Man.
