דידי שחר

דידי שחר

עננה, הד-ארצי
0/5
רומנטי. אינטימי. אקוסטי. שירים של מסתכל על עצמו מהצד. שירים שהם סיפור. הוא שר על אחד שמפתח דימוי נחות ("לסגת") בטון מתקתק-מלנכולי. לא ממש כאב. המוסיקה צנועה,
לא בדיוק "זמר" אלא יותר של מי שמספר את תחושותיו באמצעות מנגינה.
"שתיים עשרה שנה בסטייטס" הוא שיר על יורד ש"עד הסתיו אני חוזר". טקסט די סתמי. ההגשה, הטון לא משתנים גם כאן. שחר משדר מצב כמעט זהה בכול השירים שלו.  
לשחר יש אוריינטציה פולקית, שחר חף מיומרה, הביצוע לעיתים קצת אנמיים.  
העיבודים מזכירים סגנון ג’יימס טיילור מהשבעים. השימוש בחצוצרה (עדי מאירי) ג’אזי ואפרקטיבי. אחד השירי היפים בדיסק של דידי – "נגיד". מדמיין סיטואציה היפותטית, מצב של הוא והיא וילדה מטיילים בחולות, ומה שהבנאדם לא יכול לדעת מה שהוא יפסיד. הטון של שחר מלו-רומנטי בלי לגלוש לדביק. עיבוד יפה לחצוצרה. שר בהתאם ליכולות שלו, נקי,
בשיר השישי הסגנון הנאריטיבי כבר נשמע כמשהו שחוזר על עצמו, המשך מונולוג, ופחות דגש על מוסיקה מענייינת.  מכול, מקום בשביל אלבום ראשון, בשביל 3-4 שירים יפים באמת – שחר שווה האזנה. ויש כאן פנים חדשות ומבטיחות בסצינת הפופ המקומית.

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות