פסטיבל הג'אז באילת 2006

ההרכבים הישראלים

4/5

מבחינת התעניינות הקהל – הישראלים לא פחות סקרנו מההרכבים שהגיעו מחו"ל. אצל גידי גוב בכובע טמבל אופנתי – לא היה אפילו מקום לעמוד. כאן אין שום הימור, גידי הוא המס המסחרי שצריכים לשלם כדי לקיים פסטיבל. מופע על בסיס סטנדרטים ידועים מספר השירים האמריקני, וגידי גוב הוא גידי גוב עם הצרידות והחן המוכרים והבלתי ניתנים לחיקוי. סוכריה על מקל לקהל.
מול הקלילות המקצוענית של חבורת גידי גוב (עדי רנרט ועמוס עבר הדני) נראתה השישיה של המתופף רע בר-נס כחבורת לפלפים שמחפשת כמה גרגירים של אבק כוכבים, אבל כאן מתחילים לשמוע ג'אז ישראלי. רע בר-נס – תופים, הציג שישיית ג'אז טובה מאוד. רועי חרמון – חצוצרה, אסף יוריה – סקסופון, עמוס הופמן – גיטרה, עמרי מור – פסנתר, גלעד אברו – קונטרבס.אגב. זו היתה הזדמנות טובה לשמוע את דור העתיד של הג'אז הישראלי במיטבו
הגיטריסט עמוס הופמן שניגן אצל בר-נס עבר מאוחר יותר אל רביעיית הסקסופוניסט ארז בר נוי, שהגישה ג'אז סולידי יותר, מהסוג הפחות מאתגר.מעניין ומיוחד היה הפרויקט של המתופף גיל לדין ו"מקורות יודע דבר" – שילוב של טקסטים מהמקורות ואלתורים ג'אזיים, אלא שהוא נשמע עדיין "סגור" בעיקר באי ביצועים הקוליים של שלושת הזמרים. דרושה עבודה כדי שהמופע "ישב" טוב.
הכל נשאר במשפחה, זה מה שיש להגיד על פסנתרן צעיר, אבירם גוטפריד, בנו של המפיק האומנותי של הפסטיבל ואח למנצח ולמלחין ירון גוטפריד. החנון הזה יגיע רחוק. כבר עכשיו הוא לוקח את הרביעייה שלו להרפתקה שיש בה לא מעט פיוז'ן, אבל גם אלמנטים מיוחדים וייחודיים בגבולות מוסיקליים פרוצים. מהבחינה היצירתית, התרומה לרביעיה של גוטפריד ג'וניור מגיע גם מהכיוון של הגיטריסט יואב קציר. הם חדשים וטריים (אפילו שמות אין עדיין לכמה מהקטעים שלהם) ומאוד מבטיחים.
I Wonder הצדעה מקומית לסטיווי הגדול. נו, טוב, זה לא בדיוק ג'אז, ואין כאן הרבה "ערכים מוספים", אבל תמיד נעים לקבל משב רוח סטיווי וונדרי חם. מי לא אוהב אותו. תשיעיה מקומית של אוהבי וונדר צעירים עשתה וונדרפול וונדר ובאהבה גדולה. העיבודים של הגיטריסט אלירן לוי שמרו בד"כ על הצבע המקורי כולל צליל המפוחית (גיא דגן) והשירה של כפיר בן ליש, שפרט למניירות מיותרות, שיחזר את המקור באינטונציה, בעוצמה ובביטחון. זה הספיק כדי להפוך את ההצדעה לחגיגה.

אצל הסקסופוניסט והמלחין דניאל זמיר, חוזר בתשובה, כל משפט שני מלווה ב"בעזרת השם". זה נחמד ואפילו מצחיק, אבל מרגע ששומעים את הצלילים שהוא והחבורה שלו מפיקים, מבינים שאלהים אכן עומד לצידו. ובאילת הפעם, משהו באמת יפה קרה. זה לא רק ה"ג'אז היהודי", שממהרים להדביק לזמיר. זוהי הפתיחות בשילוב בין ג'אז מלודי ואילתורים מודרניים, ובעיקר נגנים שזורמים איתו בקצב מסעיר – הפסנתרן עמרי מור, חגי כהן-מילוא בקונטרבס, מרק מושייב בתופים. חבורה שהייתי מחתים אותה עכשיו ומיד על מסע הופעות בחו"ל. זמיר מתבסס לא רק על מוסיקה יהודית, אלא גם על מוטיבים מלודיים מהשיר הישראלי, לעיתים גם מקצבים תימניים, ופרט לנגינת הסקסופון סופרנו, נותן קולו בשירת נשמה. זמיר מפעיל מטענים עשירים, מחליף צבעים, ופתאום שומעים אצלו גם שלמה גרוניך. הפרוייקט של זמיר הלהיב את הקהל הצעיר, עד כדי כך שהוא חרג מהשעה שהוקצבה לו, ובפסטיבל אילת אין חריגות. ללא ספק – ההיילייט של הפסטיבל – בין ההרכבים הישראלים,
עוד בשורה-תגלית שיוצאת מתחום ההרכבים המקומיים בפסטיבל: קוראים לה מרינה מקסימיליאן בלומין, זמרת צעירה מאוד ששרה עם ההרכב הפיוז'ן-ג'אז-רוק-אתני "קומון בונד", שמופיע בפסטיבלים בעולם. "כוכב נולד"? – קטן עליה. בתוך התמהיל הזה שיצר המלחין, המעבד והגיטריסט קובי שפי ל- 8 נגנים, מצליחה מרינה להתבלט ואולי אפילו להאפיל. היא פרפורמרית, יש לה ביטחון, וריינג' קולי שהזכיר לי איזה ארבע חמש זמרות. עתיד ענק לפניה, וזה לא בגדר הימור.

בתמונות מלמעלה למטה:  רע בר-נס, גידי גוב, מקורות יודעי דבר, מרינה וקומון בנד, דניאל זמיר, אבירם גוטפריד.

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות