עד שהגעתי לקינוח, "אגדת דשא", 16 שירים של מאיר אריאל בביצועים שונים (איינשטיין, רביץ, תמוז, ברוזה), מצאתי עצמי במסע מחודש על פני שיריו, עבודת האזנה מאומצת, שהיה בה גם אלמנט של גילוי מחדש של שירי טרובדור הפופ העברי הגדול. רביעיית דיסקים ועוד אחד.
הכינוס הזה של רוב החומרים מכל תקליטיו אינו ה"בסט אופ אריאל", אלא אסופה מייצגת שמכילה הכל, להיטים וגם את סוג הנדירים, שאינם מצויים בדיסקים.
אני שומע את "ליל אהבה עם אזרחים" מ-1967. עידן אחר. קולו רך ובתולי ומתגעגע. אבל ב"עסק ביש" וב"ירושלים של ברזל" כבר מורגש חיוכו הציני. השפעות בוב דילן? אז ב-1967, דילן עדיין לא היה כאן, וגם אריאל רחוק מאוד מהמהפיכה. את אריאל ה"דילני" עם האלמנט הבלוזי-אמריקאי, שומעים ב"שיר כאב" מ"שירי חג ומועד ונופל" (1979), וזה קרוב יותר למאיר אריאל הבשל. השפעת דילן ניכרת בשיר כמו "חבית דגים" או ב"דוקטור התחכמות", וב"מדרש יונתי" ב"עיניים ירוקות", הדיסק השני, זוהי השראה עמוקה של דילן.
העריכה הכרונולוגית מאפשרת לעקוב אחר התפתחותו של אריאל כמבצע, להבחין בפערי איכות עיבוד וסאונד. למשל: קולו הקטן נפתח מאוד בשיר כב"שיר ממחלק מוסר השכל" מתוך "וגלוי עיניים" (1983) המעבד הוא יהודה עדר, וניכר שהעניק לאריאל מימד חדש. בשיר "שיר תת מודע זמני", צליל האקורדיון ב"דאווין של שיר מחאה", עוזר לו להיות אחד השירים היפים של אריאל. לאריאל יש ביצוע טוב יותר ל"טרמינל לומינל" בדיסק הרביעי לעומת מה ששומעים בדיסק הראשון.
שלגרים: באסופה יש הרבה. אריאל כתב מנגינות מופלאות כ"שדות גולדברג", "נשל הנחש", "עברנו את פרעה", "מים מתוקים". התאהבתי מחדש בשני שירים שנשמעים תמיד אקטואלים: "קוצים א'" בסגנון קאנטרי, וזהו הבלדיסט הציניקן שמתבל המוסיקה שלו בבלוז וקאונטרי ושר "כל האסונות בסוף הולכים אל מעדן חלב" והמלך העירום רוכב שנית בלחץ המון". צל"ש גם לעיבוד המצוין של שלום חנוך. וזה רק אחד מעוד שירים, שהם הרבה יותר משלגרים.
אם ללכת על האסופה, זה כדי לקבל תמונה שלמה, חזקה מאוד, על האיש ויצירתו, אסופה שמחזקת עוד יותר את תחושת האבידה הגדולה.
תגובה אחת
האם ידוע מי הוא בני ב"עסק ביש"?