כמה אהבתי. כלומר, אם יש אהבה למוסיקה של סרטים, היא מתעוררת ופורחת בהאזנה להרכב הנפלא הזה שמתחיל ב"לה סטראדה" של נינו רוטה, עובר דרך "קולינג יו" של "קפה בגדד", "גבר ואשה" של פרנסיס ליי, "הבהלה לזהב" של צ'אפלין ומגיע עד "המקצוען" עם מוסיקה של מוריקונה ו"אוואנטי אוואנטי" של אומברטו ברטיני. סקסופונים, בס קלרינט, גיטרה, אקורדיון ובס אקוסטי מתחברים בעיבודי אולד פאשן מבריקים מעוררי געגועים, אוריינטציה של טנגו.
