"מזרח פוגש מזרח"

ערבנדי

נדה/MCI
4/5

מזרח פוגש מזרח, אבל המוסיקאים שמנגנים כאן חושבים מערב. לא שהמוסיקה הזו היא מערבית, אבל האוריינטציה – היא של הכפר הקטן של מוסיקת העולם. "ערבנדי" נולד באוקטובר 1999 בין נגנים ומוסיקאים שהאילתור היצירתי הוא לחם חוקם. שלושה ימים הספיקו כדי להקליט את המוסיקה הזו בהופעה חיה.
תייסיר אליאס יליד שפרעם, בכינור ובעוד, קרישנמורטי סרידיהר יליד בומביי בסארוד, אמיר שהאסר, יליד אירן, בניי (חליל פרסי) ובגלמה, זוהר פרסקי יליד ישראל בכלי הקשה.
כור ההיתוך הנפלא של מוסיקאים שעוסקים בעירוב של תרבויות מזרחיות, אבל יוצרים מעין ז'אנר במשבצת מוסיקת העולם המערבית.
מדובר במוסיקה שמתהווה ונוצרת תוך כדי נגינה משותפת. "שבעה שערים" של אמיר שהסר הוא שבע דקות מהממות בגוונים האקוסטיים, בחיבור בין הנאיי לכינור. אותו נאיי מנהל דיאלוג מרגש במיקצב איטי ב"שחר", והקטע כולו מתפתח על בסיס האילתור למנגינה מחניפת אוזן. בקטע הרביעי, יאלתר הניי על מנגינה טורקית מסורתית, במעבר קצבי יפהפה.
אין ספק כי "ערבנדי" מוכיחה בגדול: האילתור הוא שמחבר את התרבויות המוסיקליות המזרחיות. בניגוד למוסיקה המערבית שרובה כתובה ומתוזמרת, המוסיקה המזרחית פותחת נתיבים חדשים לחיבורים האלה בין אילתור למלודיה. ומתברר שהשילובים בין מוסיקה הודית, ערבית, פרסית ותורכית, כשהם מנוגנים ע"י נגנים פתוחים, הופכים שפה מוסיקלית אינטגרטיבית, עכשווית, מרתקת. הדואט של הסארוד והכינור בדיאלוג של שש וחצי דקות בקטע "ערבנדי" על פי קטע ערבי מסורתי הוא בדיוק מהות העניין. יש כאן מתח של אילתור שמסתיים בפראזה מלודית, וזה יפהפה.
ופתאום, בתוך כל הדיאלוגים נכנס לו מונולוג תיפוף של זוהר פרסקו, איש ההקשה, ששורשיו אינם בפרס או בהודו. פרסקו גדל בצומת תרבויות המקומי, וכל ההשפעות מתנקזות אל ראשו ומשם לאצבעות ידיו המקישות.
האלמנט המסחרי היחיד בדיסק הוא בכך שאין עליו מילה אחת בעברית. יש בזה כנראה מסקנה עגומה לגבי צרכני המוסיקה המקומיים. בפריס הדיסק הזה ימכר חזק יותר.

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות