"יש כאן עתיד שקשה לנשום"

הרבה שירי ביאוס שמעתי לאחרונה. אנשים צעירים במחוזותינו מתבאסים מהמקום, מחוסר התקווה, מהמקום שלפעמים נראה הכי מחורבן על פני הכדור. בשירי ביאוס, משתפים את הבת זוג ("אל תחלמי שנחיה פה" וכו') בואו ניגש לשיר, הקול של טל מור (29) אינו מבשר טובות על פתיחת השיר. הוא נשמע מאונפף, בולע את מה שהוא רוצה להגיד, אבל בהמשך הקול הזה מסתדר לי יותר עם קונספציית הרוק של השיר. כלומר ה"לא יפה" שבקול נוגע בתוכן.  

גם המעבר לקצב ודציבלים בחלק השני של השיר עושה לו טוב.  זמר-אווירה  ששר משפט מיוחד וקשה כמו "שמש צורבת שירים בראשי". בתוך עתיד שקשה לנשום, הוא מבקש את מותו יחד איתה. שומו שמיים. דווקא הסיום – מוסיקלית – לא נשמע בלוז של מתאבדים. דווקא מוטיב המוות נראה לי כאן בוסרי משהו. מעניין. מיוחד. רוצה לשמוע עוד דברים ממנו. נקווה הבנאדם לא הולך לעשות מעשה. נשמע כאילו מתאים לו יותר לחיות. לנשום את העתיד שלו.