אחרי שהגיטריסט גראהם קוקס נטש את בלר, ההצגה עברה לדמון אלברן. אני שומע את הדיסק ונדמה שבלר ממש רוצה לברוח מכל מה שהיא עשתה עד היום. זה אלבום של טקסטורות עשירות. לא של קלישאות. מישהו הגדיר את "אחים ואחיות" "פאנק נואר", שיר על ההתמכרות הגלובלית לסמים קשים. "קוקאין נועד לרוצחים, קודאין למושבעים" אומר השיר. "יש לי תיק עליך" הוא זעקת קולקטיבית מכוסחת קצרה בתוך ההצגה. הצליל עשיר. הבס מקבל תפקיד ראשי בהצגה. "קאראוואן" נשמע כשנסון צרפתי. "שיר מתוק" הוא מהסוג האינטימי שמכניס לאווירה מלנכולית. "בלר" הישנה מתה. "בלר" החדשה חיה, קיימת ומעניינת.
