הצירוף של מלודיה ומלנכוליה מוליד פופ נוגע ומגיע. נוגע בכל מיני דברים שאתם מכירים. יש דמיון ל"מרקורי רב", תזכורת ל"רדיוהד", זמר, ג’ייסון לייטל,  שיודע לקונן בקול שביר, ועוד 4 חבר’ה שמספקים קצב מידטמפו והרמוניה אפרורית. שירים: "מתחת לכביש המערבי", "האגם הקריסטלי", "ג’ד דמוי האדם". מישהו כתב על האלבום: "זהו צילום של מקום שבו החלומות של סוף המאה גוססים". כשמתקדמים בשירים זה מקבל צבע חדגוני משהו, אבל בסה"כ ההמלצה חמה