"הכחול של השמיים"

קורין אלאל

אן.אם.סי
4/5

"היא תיסע לארץ אחרת/פינה שהשמש אוהבת יותר" (מתוך "בד השמלה") פעם קורין אלאל שרה "אין לי ארץ אחרת". היום היא שרה על נסיעה לארץ אחרת. בשיר של מאיר גולדברג, הטון שלה מיוסר משהו. המבנה המלודי מורכב. העיבוד מיוחד, עם צליל חמת חלילים בסיום. ובהמשך לזה – "כשאבריא אמריא", על ציפייה שהבוקר אולי ירפא ויאפשר להמריא מכאן.

זוהי אלאל שמשדרת עצבות עמוקה. בסוף הדיסק, לחצתי על השלט לשמוע פעם שנייה. לא אלבום שעושה חיים קלים. הוא מורכב, מגוון, נוגע במקומות ששירים בז’אנר הפופ המקומי לא מגיעים אליהם. תחום השנסון האירופאי. השירים הם ניסיון לגעת בעצמה, ברגשותיה בזמן אמת. תהיות חיים.

"מה זה הפרח הזה/ שניעור בעמקי נשמתי" (שימרית אור), במנגינה שמגעת ונוגעת. או: "הכחול של השמיים", על ציפיה לפגישה מרגשת, (יעקב גלעד), טונים שנעים בין רכות לקשיחות. ומצד אחר, שיר על יסורי היצירה (טקסט שלה) , מעין וידוי של רחמים עצמיים – "היא כתבה לכם שירים/ יום אחד היא שכחה לעוף/ היא נפלה". היצירה הממלכדת, שאינה מרפה, שיוצרת געגועים לשמש יפה בחוץ. העיבוד לגיטרות מצליח להעביר את התחושה הקשה. כאן המקום לציין את המעבד עופר מאירי. אלאל נעה בדיסק הזה בין תחושות מועקה כבדות לרגעים קטנים של אושר, כמו שיר על אותה שנייה אחת שבה כאילו העולם נברא מחדש ("עולם מושלם" – אהוד מנור) ועוד רגע אחד של מפגש אנושי כשהמסכות נופלות ומותר לבכות "כשזה קורה אתה שקוף/אתה מרגיש כל-כך חשוף". אלאל שרה בטון מלנכולי שיש בו טיפה של חיוך פנימי, והפעם לא אירוני. קצת אור בקצה המנהרה האפלה שלה.

 וכשהיא שרה בצרפתית LA PLUS BELLE MAISON, יש הרגשה שהיא באמת שייכת לארץ אחרת.

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

תגובה אחת

  1. ובכן…
    לאחר שקראתי בעניין רב את המאמר…
    עליי לומר מספר דברים..
    ידוע שקורין אוהבת שמפרשים את שיריה,לחנייה, בצורה שונה כל פעם, זה משתנה מאדם לאדם, מסיטואציה לסיטואציה.. אבל עליי להבהיר כמה דברים, אולי אף להביע דעה- נתחיל מהשיר "יום אחד", ידוע כי השיר ניכתב על ענבל פרלמוטר המנוחה, איני יודעת מה מסתתר מאחורי אותם מילים "יום אחד היא שכחה לרוץ,היא נפלה", אבל אני בטוחה שקורין יודעת את המשמעות, שזה בשורה התחתונה מה שחשוב.
    איני רואה בתקליט, מלנכולי,עצוב..
    למען האמת, אני

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות