נוסטלגיה ישראלית

"התשמע קולי"

הליקון
3/5

מהי  "נוסטלגיה"? געגועים, התרפקות על העבר, השתפכות, שמאלץ, רגשנות, ערגה, כמיהה, כיסופים? אל תמחקו את המיותר.

אין כמו שירים לגעגועים. שירים הם לפעמים געגועים. אין לי בעיה עם איזה הבזק נוסטלגי ששיר מעביר בי. צלילים שממלאים בשניות בתחושת דז'ה וו כזו. שירים של הביטלס עושים לי את זה.

מצד שני: אני מתעב פולחני געגועים. ערבי שירה בציבור שנואים עלי במיוחד. העדריות הזו שהיא סוג של התנפלות אובססיווית על  שירי העבר, דרך התענגות קולקטיבית מתלהמת על שירי תנועות הנוער, אורקלים של שירה בציבור שלוקחים איתם אל מחוזות העבר, מטיפי ההיאחזות בתקופה שכולה טוב.

"הליקון" מנסה לשחק לידי המתרפקים ב"נוסטלגיה ישראלית". שמעתי את מרינה מקסימיליאן בלומין שרה את "וידוי"  של אלכסנר פן וסשה ארגוב באחד הביצועים היותר מצמררים לשיר הזה. וזו דוגמא לשיר שראוי לצאת באוספים "קלאסיים" של השיר הישראלי לדורותיו. באוסף הזה שומעים את צילה דגן – גם היא בביצוע מעולה לשיר הזה.  אבל מעטים מאוד מהביצועים הישנים מצליחים לרגש מחדש. יש שירים שראויים לחזור לא רק לצורך התרפקות נוסטלגית. אורה זיטנר עושה לי את זה ב"שיר ארץ" (נתן יונתן – סשה ארגוב) בדיסק השני.  (דגימה מהשיר למטה)

מצד שני: יש גם שירים בעלי קורטוב נוסטלגי שכזה, למשל כשאריק איינשטיין שר "הלילה הזה", הוייב הנוסטלגי מגיע. גם כשדני מסינג שר "יצאנו אט" של חיים חפר ודוד זהבי. גם חיים משה -"ואולי" של רחל ללחן של יהודה שרת.

 

הבעיה באוסף כזה שהוא בערך כמו תוכנית שירים  שמשדרים ביום העצמאות. כלומר זמרים, זמרות ולהקות מכל הבא ליד:  הדודאים – "בשדות בית לחם", הפרברים "רק הד קולך", שלישיית גשר הירקון – "העיר באפור", יפה ירקוני – "הן אפשר", אריק איינשטיין – "מי שחלם", אילנית – "שיר של יום חולין", שושנה דמארי – "כלניות", אסתר עופרים – "הרעות", אריק לביא – "את חכי לי ואחזור", ריקה זראי – "גן השקמים", יהורם גאון – "יש מקום", נתנאלה – "אל ארצי", ועוד ועוד,    

חיפשתי על גבי העטיפה איזה הסבר לעריכה. איציק רוזן שערך – לא סיפק לי תובנה, אני יכול להבין למה ל"ימים לבנים" נבחר דווקא הביצוע של "הגבעתרון", (ביצוע יפה ומיוחד בשמיימיותו-טוהרתו) כי ההערכה שהגבעתרון זה יותר "נוסטלגי" מאשר שלמה ייידוב.

אז מה? שומדבר – עוד אוסף של שירים בביצועים שאת חלקם כבר שחק הזמן. עוד מיחזור של חומרים מוכרים. אפשר לנסות ליד הקרטופלעך במדורה, במרפסת על אבטיח, במפגש ידידים על הדשא.

ותשירו עם יפה ירקוני – "הן אפשר שיהיה זה פשוט כבר מחר". אבל באוסף הזה אין מחר.  רק אתמול.


בצילומים מלמעלה:
  שלישיית גשר הירקון, נתנאלה, אסתר עופרים, אורה זיטנר


דגימה סאונד: "ארץ" – אורה זיטנר

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות