אוסף, אלבום כפול. דיסק א'

הצ'רצ'ילים, ג'ריקו ג'ונס

"מבראשית", הד-ארצי
4/5

מתי נוצר פה לראשונה רוק ישראלי? יש טוענים, ואני לא אתווכח עם הטענה הזו למרות הסתייגותי ממנה – שלצ'רצ'ילים (שנקראו גם ג'ריקו ג'ונס לצורך הופעות בחו"ל) מגיעה זכות ראשונים. הצ'רצ'ילים הייתה להקת כלבו, שנסחפה לכיוונים שונים, מערבולת זרמים שלקחה אותם ל"הדלתות", סגנון המחתרת, נגעה בים תיכוני ובמוסיקה קלאסית  ובסופו של דבר התחברה גם עם אריק איינשטיין.
בסוף השישים עוד קראו לה "להקת קצב", לפי המינוחים התמימים של ישראל בימים ההם. צריך להבין שב-1968-9 כבר הייתה היסטורית רוק ארוכה במערב. הביטלס, הרולינג סטונס, דילן והדלתות היו בשיא פריחתן. אבל פה קראו ללהקת רוק "להקת קצב". האמת היא שהפרובלמטיקה בזיהוי סגנוני של להקת רוק מקומית –  התבטאה לא רק בשם אלא במוסיקה עצמה. בסגנון הטלאים של הלהקה.
הדיסק הראשון שמכסה את 1968-9 (הוקלט באולפני קולינור בת"א ע"י אמנון הוברמן ודורי הרשגל והופק ע"י סטן סלומון) מכיל ערב רב של השפעות: 1. רוק פסיכודלי-מחתרתי  בהשראה ובהשפעה של הרוק הבריטי דאז, כיוון אותו הוביל רוב הקסלי מלהקת "הטורנדוס" הבריטית וסטן סלומון, זמר מקנדה, שניהם השתקעו בארץ והצטרפו למיקי גבריאלוב (גיטרה בס, קולות), חיים רומנו (גיטרות, מנדולינה) ועמי טרייבש תופים. 2. רוק עם קישוטים ים-תיכוניים ןמוסיקה יוונית. 3. רוק בחיבור למוסיקה למוסיקה קלאסית (באך). 4. רוק בחיבור מקומי (אריק איינשטיין).
אם ללכת על  4, אז תלחצו בשלט על קטע מס. 9 בדיסק הראשון. הוא נקרא When You're Gone. כמה אני נהנה לשמוע את הגרסה המקורית ל "אחינועם לא יודעת" של אריק איינשטיין שמאוחר יותר הולבשה במילים עבריות ע"י יהונתן גפן. כאן  בגרסת המקור הפסיכודלית, זהו סטן סלומון ששר את השיר, ואם יש צמרורים בהקשבה לצ'רצ'ילים של אז – השיר הזה עושה לי את זה.
מה עוד מגרה את בלוטות הנוסטגליה: להיטי סיקסטיז –  Too Much In Love To hear של רוב הקסלי להיט פופ מהמענגים של אותם ימים (דגימת סאונד למטה). כנ"ל הסלואו הטיפוסי – Talk To Me של סטן סלומון שיצא כתקליטון ב-1968. Sunshine Man  של רוב הקסלי שהוקלט לפס קול הסרט "השמלה" הוא ריתם נ' בלוז פאנקי שחור, סגנון אחר לחלוטין.
בואו נגיד את זה ככה: אם לדבר על רמה גבוהה של פופ ורוק באותם ימים – אלה שלושת השירים הבולטים של הצ'רצ'ילים.

Strangulation  (חניקה) הלחן הראשון של מיקי גבריאלוב למילים של סטן סלומון – מזכיר את קונספט ההרד רוק של סוף השישים תחילת השבעים – משהו בסביבות דיפ פרפל.
Straight People של סטן סלומון ורוב הקסלי – מזכיר מאוד את הסגנון של ג'ים מורסון והדלתות. גם Comics מסתובב בסביבה הזו.
Subsequent Finale שהקסלי הלחין לפסקול הסרט "השמלה" – הוא רוק מעוטר במזרחיות ים-תיכונית, באלמנטים מובהקים של מוסיקה יוונית.
Debka – כאן הצ'רצ'ילים מנסים עיבוד של המוסיקאי נועם שריף –  רוק עם אלמנטים מזרחיים, ניסיון להתחברות עם דרבוקות שלא "נדבק".

לדיסק השני – 1970-1971

 

 

Churchill's 1968-1969

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות