וריטה, צריך להודות, מאפקת מלודרמה, שרה את זה ברגש רב, אהבה שהיא אולי הזיה, נגיעה רכה, זמן שנעצר, ואחרי שאהב – לא איכפת לה למות. נו, בטח שזה מתאים לה. בטח שזו ריטה. למה שנרצה אותה אחרת. שתישאר ככה, כי כולם אוהבים אותה ככה.
וריטה, צריך להודות, מאפקת מלודרמה, שרה את זה ברגש רב, אהבה שהיא אולי הזיה, נגיעה רכה, זמן שנעצר, ואחרי שאהב – לא איכפת לה למות. נו, בטח שזה מתאים לה. בטח שזו ריטה. למה שנרצה אותה אחרת. שתישאר ככה, כי כולם אוהבים אותה ככה.
3 Responses
יוסי, אני לא רוצה להתנצח איתך, חס ושלום. אבל מההיבט המיקצועי-עובדתי גרידה, מדובר בהעתק ( מיקצועי, אמנם ) של מספר אדיר של שירים אחרים. אני חוזר וטוען מה שטענתי כלפי נינט בזמנו- למי שיש לו כל האופציות לעשות משהו רציני ( כמו ריטה או נינט ) לא אעשה הנחות. מהצוות ריטה-רמי-לידר-הד ארצי והיחצנות הכבידה הרגילה יצא מוצר חיוור ביותר. 4 כוכבים מגיע לזה? מאקעס מגיע.
אגב-אני לא אלרגי לריטה. אני פשוט לא מעריך את מה שעשתה בשנים האחרונות.
מי שאלרגי לריטה יתן לזה 1. השיפוט שלי הפעם מהפן המקצועי. במסגרת הקונטקסט של ריטה, לחן ועיבוד והפקה. לגבי האיפוק – הכל יחסי, אבל בשמיעה חוזרת – נוטה להסכים איתך.
ראשית, לא כולם אוהבים אותה ככה. שנית-ריטה לא ממש מאופקת כאן. כל הרגש הכאילו-מתפרץ עם הנשימות הכבדות, הכל כאן. מאופקת? תקשיב ל"ימי התום" -זה איפוק. וכל זה למה? כי השיר ההוא מצויין. והשיר הזה?
בוא נאמר, שאם הייתה שרה את זה איזה סימה כהן, לא היה עובר את הפלייליסט של תחנה פירטית. 4 כוכבים על שיר תפל, צפוי ומשעמם כזה? לא כל כך הבנתי.