בטעות, נרשם בכמה אתרי אינטרנט כי ערן צור מתארח ב"המיטב של קורין" , וממשרד יחסי הציבור מיהרו לתקן: מדובר במופע חדש ומשותף "שמכסה את כל הקריירה של השניים".
אם לדייק: חיברו חלק מהמיטב שלו לחלק מהמיטב שלה, שזה לא ממש מכסה את כל הקריירה של שניהם.
ואם לדייק עוד יותר: שניהם ביחד, כל אחד לחוד, בדואטים ובליווי מספקים בערב הזה מבחר מוכר וחביב מלהיטיהם הגדולים, למעשה מצעד פזמוניהם – חלקם כבר נמצאים בתחום השירה בציבור, והקהל כרגיל מגיע כדי לזהות את המוכר, ואם אפשר גם להצטרף, אחרי שסעד את ליבו – אז שדרגת לו את הערב.
ובאמת קיבלנו בעיקר את המוכר. צור נותן מבחר מ"פרפרים" "קו העימות" דרך "כסלו", "המכסה", "הוא והיא", "רטוב וחם". קורין חוזרת ל"הטבעת נפלה", "מותק", "תן לי קצת", "שיר לשירה", "חיה בתוך קופסא". "כשזה עמוק".
ערן צור הוא משתף פעולה סדרתי ומתארח למופת (נצפה לאחרונה בבכורה של יוני בלוך) הקומבינה הזו, שהחלה במופע משותף של שניהם בארה"ב, נראית ונשמעת כלא יותר מסוג של אירוח הדדי, בפורמט מוסיקלי פחות שגרתי של טריו רוק – גיטרה חשמלית (קורין), בס (צור) ותופים (שי ברוך) שמעניק להופעה אופי תמציתי וישיר.
הערב הזה אינו מייצר דואטים חדשים מרתקים או עיבודים שמעניקים עומק-מימד חדש לשירים, גם לא קאברים הדדיים משמעותיים. לא שמעתי, נדמה לי, גרסה אחת שלו לשיר שלה, ולהיפך. סולו שלו, סולו שלה, ורק לעיתים הם הולכים על דואט יותר משמעותי. צור כהרגלו דרמטי, הופך כמעט כל שיר למונולוג תיאטרלי, קורין הפעם, רגועה, מחויכת, יש לה דקות "מתות", פה ושם סולו גיטרה מבריק, אבל לא הרבה יותר מאשר על תקן מתארחת, פרט לשיר או שניים כמו "אל תקרא לי מותק" בביצוע טעון ומקפיץ.
זה קורה כנראה, כששתי דמויות כל כך דומיננטיות מנסות לחלוק במה, כאשר מאחורי השילוב לא קיים קונספט אומנותי משמעותי. כך שהסך הכל זו קומבינת פשרה מחניפה, בהפקה רוקיסטית לא רעה עם מתופף שדוחף חזק. לא הרבה מעבר.
