מה יותר סוחף-מרגש? טוני ברקסטון ב"אן ברייק מיי הרט", כריסטינה אגילרה ב"ביוטיפול" או ויטני יוסטון ב"איי וויל אולווייס לאב יו"? לא ברור אם העובדה שאלבום האוסף נפתח בשלוש אלו מלמדת על טעמו האישי של העורך או על מניפולציה מסחרית להכניע ב – 3 בלדות מחץ על הפתיחה. לא בטוח שגם ההגדרה "הנשים הגדולות" היא המדויקת. לא כולן דיוות. זה אלבום להיטים שכל מבצעיו הן זמרות. הבחירה ניסתה לקחת גם להיטים משומשים כמו TORN של נטלי אימבורגלה, שכבר הייתה בכל אוסף אפשרי. האיזון עם הבלדות המשתפכות נוצר מכיוון פינק עם "פמילי פורטרט", דידו "היר וויז מי", אבריל לאבין – "קומפליקייטד". והתמהיל כל-כך מגוון שנכנסו גם נטלי אוריירו, עופרה חזה בגרסה מודרנית ל"יו’הב גוט א פרנד" ואיך אפשר בלי אנני לנוקס, ויה קון דיוס וקיילי מינו. תתקעו בפקק עם הדיסק הזה. יהיה לכם 18 להיטים ענקים.
