מה שתפס אותי בשיר הזה הוא השירה הרכה-מתגעגעת והמאוד מיוחדת של סיון טלמור (האם כבר שמעתי אותה בעבר?) בשיר אהבה שקט, קטן וצובט של ישי גזית, מפיק שחי ועובד בשלוש השנים האחרונות בניו-יורק, שבהבזק געגועים לארץ החליט להקים הרכב,  והתמזל לו מזלו שבאודישנים גילה את הזמרת הזו  ששרה על "שקט כמו מילים חסרות טעם" ועל הרטט והפחד לאבד חבר. "על הנייר", הטקסט – לא מעורר התרגשות. זה בעיקר הסאבטקסט שבביצוע של סיון טלמור, התחושה שמגיעה מבין השורות,  בטון האינטימי הטיפה-שברירי הזה, במנגינה המינורית-מלנכולית, בשימוש המדויק ברביעית כלי מיתר.