עיון ביקורת

גלעד שגב ג'וזי כץ , – "האהבות שלי", מחווה ללהקת "החלונות הגבוהים" (צוותא ת"א, מרץ 2008)

מוסיקה הופעות

פער הדורות עולה על לבמה ונסגר בלי בעיה. אין כמו השירים של "החלונות הגבוהים" לצמצם פערים של שלושים וארבעים שנה. הוא קורא לה "אגדה" ושותה בצמא את סיפורי הסקס-סמים-סיקסטיז שלה היא קורנת לפגוש בחור נחמד שיכול היה להיות הבן שלה שהסכים לשיר איתה "החלונות הגבוהים".

המפגש קרה אצל המורה המשותפת לפיתוח קול. "מי זה?" היא שאלה וביקשה הכרה. מכאן לכאן, מפה לשם נולד ערב. מה לו ולה? מה לה ולו? לא ממש קיבלתי תשובות. זה נחמד וזה נעים שירת גוז'י את גלעד. השירים הם הכוכבים. כבר מגיעים ממרומי חלונות הגבוהים של פנתיאון הזמר העברי.

על השאלה היא למה צריכים גרסאות כיסוי עכשוויות ללהיטים הישנים והטובים של "החלונות הגבוהים" לא ממש קיבלנו תשובות מלהיבות, לא מבחינת השילובים הקוליים, לא מבחינת העיבודים אז בוא נגיד: העובדה ששג'וזי כץ הייתה שם היא תירוץ סביר. ואולי יותר מזה משום שגלעד שגב לא היה שם ומשתוקק כיום לחזור יחד עם ג'וזי לשם. ובאיזה דף יחסי ציבור כתבו – שסיבה נוספת היא "60 שנה למדינה" סיבות לא חסר.

בסך הכל יש כאן דואט חם לשירה בצוותא שעונה כנראה על צורך עכשווי לחזור לשירים של הלהקה שהשאירה נכסי צאן ברזל.  קשה להחליף זמרים כמו אריק איינשטיין ושמוליק קראוס. קולו של שגב נעים. בחור צנוע, אנטי סטאר גוד לוקינג. מראה הדוגמן המודרני הלא מיופייף. ז'אנר הסופט פופ. טון נוגה עד ענוג-מלנכולי-רומנטי שלא שכח להכניס את להיטו הגדול "עכשיו טוב" ואף תרם לג'וזי שרי חדש ("אני סולחת") . ג'וזי היא ג'וזי. תמיד הייתה זמרת שלא התפארה במנעד קולי מרשים. אבל עם טונות החן שלה והנוכחות החזקה, המרצת והרעננה (כן, כן בגילה) אפשר לקבל אותה למדור הקאמבקים בנוסח הכל עובר חביבי. .

איך ג'וזי שרה: אותם אזכור לעולם – לילה ויום ולילה. אז אולי הזיכרון הוא התירוץ. נישאים על משבי נוסטלגיה הערים.

נגנים: אלון פרידמן – עיבוד, קלידים, עדי הר צבי – גיטרה בס, איתמר מאירי – גיטרות, אביב כהן – תופים, רונית קלמנוביץ – ליווי

שירים: כל השבוע לך, יחזקאל, ילדה קטנה, אני סולחת, עכשיו טוב, אז מה, אהבה ראשונה, האהבה נשארת, אינך יכולה, התשמע קולי, הורוסקופ, מה איתי, הבובה זהבה, מותק שלי, אצלי הכל בסדר, שוב.

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

עד כה נכתבו 2 תגובות

  1. שמוליק. הנה הביקורת שלך מתפרסמת בלי להוריד מילה. הערה אחת: אין מבקר בעולם שמתשאל קהל מה הוא רוצה, ובטח אינו יכול לכתוב לפי רצונו של "הקהל". מי זה הקהל? ההוא בשורה החמישית (אולי הוא סבל?) ההיא ביציע (אולי היא רטנה על איכות הסאונד?)
    (יוס1)(28/03/2008)
  2. כמי שהיה בהופעה, אני חושב שהכותב כנראה התעסק בלצלם, והיה עסוק מידי בעצמו, אחרת לא ניתן להסביר איך הוא פיספס לגמרי את האנרגיות שהיו שם. הקהל אהב, התרגש, פירגן ושר, וכל הזמן היתה תחושה של רצון לעוד מזה, בדיוק מזה. העיבודים היו רוקיסטיים כייפים, לא ניסו להתחכם - לא צריך לחפש כל הזמן "תירוצים" בשביל להנות.
    ביקורת כמו זו היא כנראה שיוסי חרסונסקי סובל מחוסר יכולת להבין מה באמת אנחנו (הקהל) רוצים - והתחושה היתה שדווקא קיבלנו. ממליץ בחום ללכת לבד ולראות. פרטים נוספים אני מאמין שאפשר למצוא באתר של המופע:
    http://www.highwindows2008.com
    מקווה שיוסי יודע לקבל ביקורת ויפרסם גם ביקורת זו עליו :-)

    (שמוליק, תל אביב)(28/03/2008)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *